עָצֶם, ש"נ, כנ' עַצְמִי, עַצְמְךָ, עַצְמְכֶם, עַצְמוֹ, עַצְמָם, מ"ר עֲצָמִים, כנ' עֲצָמַי, עֲצָמֵינוּ, עֲצָמָיו, עֲצָמֶיהָ, מ"ר עֲצָמוֹת, סמ' עַצְמוֹת, כנ' עַצְמוֹתַי, -מֹתַי, עַצְמוֹתֵינוּ, עַצְמוֹתֶיךָ, -מֹתֶיךָ, עַצְמוֹתֵיכֶם, עַצְמוֹתָיו, -מֹתָיו, עַצְמוֹתָם, -מֹתָם, עַצְמוֹתֵיהֶם, -מֹתֵיהֶם, —  א) עֶצֶם בגוף בע"ח, אדם ובהמה, החלק הקשה הלבן שבאברי גופות בע"ח שהבשר כרוך עליו, Knochen; os; bone: זאת הפעם עֶצֶם מֵעֲצָמַי ובשר מבשרי בראש' ב כג. יאכל גוים צריו וְעַצְמֹתֵיהֶם יגרם במד' כד ח. כארי כן ישבר כל עַצְמוֹתָי ישע' לח יג. ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וְעַצְמֹתֶיךָ יחליץ שם נח יא. וראיתם ושש לבכם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כדשא תפרחנה שם סו יד. והיה בלבי כאש בערת עצר בְּעַצְמֹתָי ירמ' כ ט. נשבר לבי בקרבי רחפו כל עַצְמֹתָי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין שם כג ט. גזלי עורם (של העניים) מעליהם ושארם מעל עַצְמוֹתָם ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עַצְמֹתֵיהֶם פצחו מיכ' ג ב-ג. יבוא רקב בְּעֲצָמַי ותחתי ארגז חבק' ג יו. רפאני יי' כי נבהלו עֲצָמָי ונפשי נבהלה מאד תהל' ו ג-ד. כמהים נשפכתי והתפרדו כל עַצְמוֹתַי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי שם כב יה. אספר כל עַצְמוֹתַי המה יביטו יראו בי שם יח. כשל בעוני כחי וַעֲצָמַי עששו שם לא יא. כי החרשתי בלו עֲצָמָי בשאגתי כל היום שם לב ג. שמר כל עַצְמֹתָיו אחת מהנה לא נשברה שם לד כא. אין מתם בבשרי מפני זעמך אין שלום בַּעֲצָמַי מפני חטאתי שם לח ד. ברצח בְּעַצְמוֹתַי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך שם מב יא. תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עֲצָמוֹת דכית שם נא י. כי אלהים פזר עַצְמוֹת חנך שם נג ו. כי כלו בעשן ימי וְעַצְמוֹתַי כמוקד נחרו שם קב ד. מקון אנחתי דבקה עַצְמִי לבשרי שם ו. ותבא כמים בקרבו וכשמן בְּעַצְמוֹתָיו שם קט יח. נפזרו עֲצָמֵינוּ לפי שאול שם קמא ז. רפאות תהי לשרך ושקוי לְעַצְמוֹתֶיךָ משלי ג ח. אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בְּעַצְמוֹתָיו מבישה שם יב ד. צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לָעָצֶם שם יו כד. אולם שלח נא ידך וגע אל עַצְמוֹ ואל בשרו איוב א ה. פחד קראני ורעדה ורב עַצְמוֹתַי הפחיד שם ד יד. ותבחר מחנק נשפי מות מֵעַצְמוֹתַי שם ז יה. עור ובשר תלבישני וּבַעֲצָמוֹת וגידים תשככני שם י יא. בעורי ובבשרי דבקה עַצְמִי שם יט כ. עַצְמוֹתָיו מלאו עלומו שם כ יא. עטיניו מלאו חלב ומח עַצְמוֹתָיו ישקה שם כא כד. לילה עֲצָמַי נקר מעלי וערקי לא ישכבון שם ל יז. עורי שחר מעלי וְעַצְמִי חרה מני חרב שם ל. והוכח במכאוב על משכבו וריב עֲצָמָיו אתן שם לג יט. יכל בשרו מראי ושפו עַצְמֹתָיו לא ראו שם כא. ממרום שלח אש בְּעַצְמֹתַי וירדנה איכ' א יג. בלה בשרי ועורי שבר עַצְמוֹתָי שם ג ד. זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עֶצֶם מפנינים ספיר גזרתם שם ד ז. צפד עורם על עַצְמָם יבש היה כעץ שם ח. כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כַּעֲצָמִים בבטן המלאה קהל' יא ה. —  ובפרט הָעֲצָמוֹת של גוף מת:  פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עַצְמֹתַי מזה בראש' נ כה. ויקח משה את עַצְמוֹת יוסף עמו שמות יג יט. וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בְעֶצֶם אדם במד' יט יו. ויקחו את עַצְמֹתֵיהֶם (של שאול ויהונתן) ויקברו תחת האשל ביבשה ש"א לא יג. וְעַצְמוֹת אדם שירפו עליך מ"א יג ב. וקברתם אתי בקבר איש האלהים קבור בו אצל עַצְמֹתָיו הניחו את עַצְמֹתָי שם לא. ויגע האיש בְּעַצְמוֹת אלישע ויחי ויקם על רגליו מ"ב יג כא. וימלא את מקומם עַצְמוֹת אדם  שם כג יד. ויקח את הָעֲצָמוֹת מן הקברים וישרף על המזבח שם יו. הניחו לו איש אל ינע עַצְמֹתָיו (של הנביא) שם יח. בעת ההיא נאם יי' ויוציאו את עַצְמוֹת מלכי יהודה ואת עַצְמוֹת שריו וכו' מקבריהם ירמ' ח א. וזריתי את עַצְמוֹתֵיכֶם סביבות מזבחותיכם יחזק' ו ה. ותהי עונותם על עַצְמֹתָם כי חתית גבורים בארץ חיים שם לב כז. ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עֲצָמוֹת וכו' והנה יבשות מאד ויאמר אלי בן אדם התחיינה הָעֲצָמוֹת האלה וכו' הָעֲצָמוֹת היבשות שמעו דבר יי' כה אמר אדני יי' לָעֲצָמוֹת האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם וכו' ותקרבו עֲצָמוֹת עֶצֶם אל עַצְמוֹ שם לז א-ז. הָעֲצָמוֹת האלה כל בית שיראל המה הנה אמרים יבשו עַצְמוֹתֵינוּ ואבדה תקותנו נגזרנו לנו שם יא. ועברו העברים בארץ וראו עֶצֶם אדם ובנה אצלו ציון שם לט יה. על שרפו עַצְמוֹת מלך אדום לסיד עמ' ב א. —   ושל בהמה: עֲצָמָיו אפיקי נחשה גרמיו כמטיל ברזל איוב מ ח. —  ועַצְמֹות בשר בהמה שמבשלים לאכילה: בבית אחד יאכל וכו' וְעֶצֶם לא תשברו בו שמות יב מו. אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עֲצָמִים מלא וכו' וגם דור הָעֲצָמִים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עֲצָמֶיהָ בתוכה יחזק' כד ד-ה. הרבה עצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה וְהָעֲצָמוֹת יחדו שם י. —  הוא עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ של פלוני, הוא קרובו מבני משפחתו Verwandter; parent; kinsman: ויאמר לו לבן (ליעקב) אך עַצְמִי ובשרי אתה בראש' כט יד. מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משל בכם איש אחד וזכרתם כי עַצְמְכֶם ובשרכם אני שפט' ט ב. ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עַצְמְךָ ובשרך אנחנו ש"ב ה א. ולעמשא תאמרו הלא עַצְמִי ובשרי אתה שם יט יד. —  ובתלמו': עצם כדי לעשות תרווד ר' יהודה אומר כדי לעשות ממנו חץ שבת ח ו. השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים פסח' ז יא. אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וכו' ובמוקדשין קוצך בקופיץ שאין בו משום שבירת העצם שם יב. עמד עצם בגרונו נותן על ראשו מאותו המין תוספת' שבת ז (ח) כא. מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח על קדקדו שבת סז.. מעלין עצם של ראש בשבת ירוש' ע"ז ב ב. כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חדש רב הונא, חול' נח.. —  ובסהמ"א: עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק רש"י, גיט' סז:. על הארכובה מונח עליו עצם אלילי אולי צ"ל 'גלילי' ונקרא גלגל ואחרים קורים אותו ריחיים רש"ט בן יצחק מטורטוסא, ספ' אלמנצורי לאלראזי, שער העצמות, כ"י. — ואמר המשורר: הרפתה ממך עצם ומכתש ממקום לחי ונס לחך בלילה כי כבר נס מבכי לחי ר"ש הנגיד, אהה שבתי. ועצמי כרקב תכלה ועיני שלחה יבלי בכי ראב"ע, תוחלתי נכזבה. —  ומ"ר: גם אני אצריח וארחיב קרחתי עצמי יבכיון אלה על אלה ונתחי יהמיון ר' מנחם בן סרוק, אגר' אל חסדאי אבן שפרוט. ורעיוני רכים ולא אבין גלמי ועת נום ובהשכים בך עצם עצמי ראב"ע, אלהי הרוחות. —  *וַעֲצָמוֹת: העצמות והגידין והנותר (של קרבן הפסח) ישרפו בששה עשר פסח' ז י. המדליק בפת ושמן של תורמה ישרפו עצמותיו ר' שמואל בר' נחמן בשם ר' יוחנן, ירוש' תרומ' ה א. —  ושל מת: השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים פסח' ח ח. אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד והרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו (הצדוקים) לו לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות ידים ד ו. —  ובסהמ"א: והנה הלילה חזק חליי עד ששבר החולי כל עצמותי כמו האריה ששובר עצמות החיה הנטרפת בפיו רד"ק, ישע' לח יג. —  ואמר המשורר: ושמו בקרבי כאש בכליותי קשור בלבי עצר בעצמותי ר"י הלוי, ידועי יגוני. אדם באהבת עולם רצונו דומה לכלב מוצץ גרמות דם משפתיו מוצץ ודומה כי הוא מוצץ דם העצמות רי"ק, שקל הקודש 96, גולנץ. —  ודבור של ברכה למת, *תהיינה עַצְמוֹתָיו פֹרחות, ואמר בן סירא: וגם שנים עשר הנביאים תהײ עצמתם פר[חות תח]תם ב"ס גני' מט י. —  ודבור של קללה למת, *ישתחקו עַצְמוֹתָיו של פלוני: התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר וכו' ישתחקו עצמותיו (של פרעה) רשב"י, מד"ר שמו' ה. —  ובסהמ"א: ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר וכו' ראב"ע, שמות יד כז. —  °וישחקו עַצְמוֹתָם: כי לא הועיל האיש הזה מהכופרים הראשונים ישחקו עצמותם ר' שם טוב, ספ' האמונות ט ב. —  *שחיק, שְׁחוּק עֲצָמוֹת: אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא מד"ר בראש' כח. —  ובסהמ"א: וכשהקורא אומר נבוכדנצר הם אומרים שחוק עצמות מחז' איטל' א, פז:. —  ואמר הפיטן: ועצמותם בגהינם שחוקים ורב אנשי זמנינו חלוקים לעתיקים אשר כראי חזקים, או"נ ב, 85. ועי' שָׁחק, שחיק, שָׁחוק. — —  וכן *תפח עַצְמוֹ של פלוני: תיפח עצמן של מחשבי קיצין ר' שמואל בר נחנמני בשם ר' יונתן, סנה' צז:. —  ובסהמ"א: תפח עצמותן של בעלי לשון הרע ר"י קארו, תולדות יצחק, לט:. ועי' נָפַח. —  ב) עֶצֶם דָבָר פלוני, הדבר ההוא ממש, selbst; même; self, selfsame: בְּעֶצֶם הַיּוֹם, לא לפניו ולא לאחריו, כי אם באמת בזה היום: בְּעֶצֶם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת וכו' אל התבה בראש' ז יג. ושמרתם את המצות כי בְּעֶצֶם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים שמות יב יז. ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עֶצֶם היום הזה ויקר' כג יד. וידבר יי' אל משה בְּעֶצֶם היום הזה לאמר דבר' לב מח. ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בְּעֶצֶם היום הזה יהוש' ה יא. וישמו אבנים גדלות על פי המערה עד עֶצֶם היום הזה שם י כז. המה ואבותם פשעו בי עד עֶצֶם  היום הזה יחזק' ב ג. בן אדם כתוב לך את שם היום את עֶצֶם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בְּעֶצֶם היום הזה שם כד ב. —  עֶצֶם השמים, ולא העננים וכיוצא בזה אלא השמים ממש: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וּכְעֶצֶם השמים לטהר שמות כד י. —  ואמר בן סירא: תואר מרום רקיע טהר ועצם שמים מרביט הדרו ב"ס גני' מג א. —  ואמר הפיטן: קדוש מקורא ומשרתיו קדושים וטהורי עצם כעצם תרשישים פליאי צורה ולא כתבנית אישים לבלתי שלוט בם יסוד חמשה רגשים ארוממך, יוצ' פסח, הגדה מצוירה, כ"י בריט' מוז'. —  ואמר המשורר: כוכבי זהר עצםטהר ושמש סהר חזרים על גלגל ר"י הלוי, יפעת מלכי. בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כשהוא עודנו תָּם כֻלו, בלי שום חסרון: זה ימות בְּעֶצֶם תמו כלו שאנן ושלו איוב כא יג. ומצוי מאד בתו"מ עם כנ': הפתח פתוח למרפסת אין לו אלא ארבע אמות מרפסת לה עצמה יש לה ארבע אמות תוספת' ב"מ יא יב. שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל מכל מקום מה בניו למשמר פירותיו לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצמו ברם הכא רוצה הוא בפריו ואין רוצה בעצמו ירוש' ערל' א א. —  והדבור כל עַצְמוֹ של פלוני או דבר: הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה א"ל לא תרצח אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא ספרי דבר' שמג. כל עצמן (של מים מגֻלים) אסור לשתותן מפני הסכנה רשב"ג, שבת קכח:. — ובסהמ"א: לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו רש"י, במד' יג כג. מוצא חמץ שלו שצריך לשורפו יכול לטלטלו בידים ולבערו וכו' שהרי כל עצמו הוא מתעסק ומחזר לשרפו הלבוש, או"ח תמו ג.  ועם מלת השלילה: חור שבין יהודי לארמאי וכו' פלימו אמר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה פסח' ח:. כל עצמן של ב"ש לא היו מודים בעירוב עד שיוציא מטתו וכלי תשמישו לשם עירוב' ל:. —  ועם אלא: כל עצמו אינו כותב אלא יתן יי' אותך לאלה ולשבועה ר' יהודה, סוט' ב ג. בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת וכו' אמרת כל עצמו אינו בה אלא מפני הטומאה ספרי, במד' ע. כל עצמו של שני כתרים אין באים אלא מכחה של תורה שם קיט. כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שם, דבר' א. כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד ר' חייא בן ווה, ירוש' ברכ' ג ד. כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים שם סוט' א ח. וגונב מבית האיש ולא מבית האשה כל עצמו אין כתוב אל בשואל שם ב"ק ז א. למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו וכו' א"ל שוטה שבעולם כל עצמו של אבא לא מסרני לידך אלא ע"י שלא הייתי שומע לו ר' חייא, מד"ר שה"ש, כרמי שלי. אני כל עצמי לא נתגרשתי אלא שלא מזגתי את הכוס סדא"ר כח (ל), רמא"ש.