עָצֶם, ש"נ, כנ' עַצְמִי, עַצְמְךָ, עַצְמְכֶם, עַצְמוֹ, עַצְמָם, מ"ר עֲצָמִים, כנ' עֲצָמַי, עֲצָמֵינוּ, עֲצָמָיו, עֲצָמֶיהָ, מ"ר עֲצָמוֹת, סמ' עַצְמוֹת, כנ' עַצְמוֹתַי, -מֹתַי, עַצְמוֹתֵינוּ, עַצְמוֹתֶיךָ, -מֹתֶיךָ, עַצְמוֹתֵיכֶם, עַצְמוֹתָיו, -מֹתָיו, עַצְמוֹתָם, -מֹתָם, עַצְמוֹתֵיהֶם, -מֹתֵיהֶם, —  א) עֶצֶם בגוף בע"ח, אדם ובהמה, החלק הקשה הלבן שבאברי גופות בע"ח שהבשר כרוך עליו, Knochen; os; bone: זאת הפעם עֶצֶם מֵעֲצָמַי ובשר מבשרי בראש' ב כג. יאכל גוים צריו וְעַצְמֹתֵיהֶם יגרם במד' כד ח. כארי כן ישבר כל עַצְמוֹתָי ישע' לח יג. ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וְעַצְמֹתֶיךָ יחליץ שם נח יא. וראיתם ושש לבכם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כדשא תפרחנה שם סו יד. והיה בלבי כאש בערת עצר בְּעַצְמֹתָי ירמ' כ ט. נשבר לבי בקרבי רחפו כל עַצְמֹתָי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין שם כג ט. גזלי עורם (של העניים) מעליהם ושארם מעל עַצְמוֹתָם ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו ואת עַצְמֹתֵיהֶם פצחו מיכ' ג ב-ג. יבוא רקב בְּעֲצָמַי ותחתי ארגז חבק' ג יו. רפאני יי' כי נבהלו עֲצָמָי ונפשי נבהלה מאד תהל' ו ג-ד. כמים נשפכתי והתפרדו כל עַצְמוֹתַי היה לבי כדונג נמס בתוך מעי שם כב יה. אספר כל עַצְמוֹתַי המה יביטו יראו בי שם יח. כשל בעוני כחי וַעֲצָמַי עששו שם לא יא. כי החרשתי בלו עֲצָמָי בשאגתי כל היום שם לב ג. שמר כל עַצְמֹתָיו אחת מהנה לא נשברה שם לד כא. אין מתם בבשרי מפני זעמך אין שלום בַּעֲצָמַי מפני חטאתי שם לח ד. ברצח בְּעַצְמוֹתַי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלהיך שם מב יא. תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עֲצָמוֹת דכית שם נא י. כי אלהים פזר עַצְמוֹת חנך שם נג ו. כי כלו בעשן ימי וְעַצְמוֹתַי כמוקד נחרו שם קב ד. מקול אנחתי דבקה עַצְמִי לבשרי שם ו. ותבא כמים בקרבו וכשמן בְּעַצְמוֹתָיו שם קט יח. נפזרו עֲצָמֵינוּ לפי שאול שם קמא ז. רפאות תהי לשרך ושקוי לְעַצְמוֹתֶיךָ משלי ג ח. אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בְּעַצְמוֹתָיו מבישה שם יב ד. צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לָעָצֶם שם יו כד. אולם שלח נא ידך וגע אל עַצְמוֹ ואל בשרו איוב א ה. פחד קראני ורעדה ורב עַצְמוֹתַי הפחיד שם ד יד. ותבחר מחנק נפשי מות מֵעַצְמוֹתַי שם ז יה. עור ובשר תלבישני וּבַעֲצָמוֹת וגידים תשככני שם י יא. בעורי ובבשרי דבקה עַצְמִי שם יט כ. עַצְמוֹתָיו מלאו עלומו שם כ יא. עטיניו מלאו חלב ומח עַצְמוֹתָיו ישקה שם כא כד. לילה עֲצָמַי נקר מעלי וערקי לא ישכבון שם ל יז. עורי שחר מעלי וְעַצְמִי חרה מני חרב שם ל. והוכח במכאוב על משכבו וריב עֲצָמָיו אתן שם לג יט. יכל בשרו מראי ושפו עַצְמֹתָיו לא ראו שם כא. ממרום שלח אש בְּעַצְמֹתַי וירדנה איכ' א יג. בלה בשרי ועורי שבר עַצְמוֹתָי שם ג ד. זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עֶצֶם מפנינים ספיר גזרתם שם ד ז. צפד עורם על עַצְמָם יבש היה כעץ שם ח. כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כַּעֲצָמִים בבטן המלאה קהל' יא ה. —  ובפרט הָעֲצָמוֹת של גוף מת:  פקד יפקד אלהים אתכם והעלתם את עַצְמֹתַי מזה בראש' נ כה. ויקח משה את עַצְמוֹת יוסף עמו שמות יג יט. וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת או בְעֶצֶם אדם במד' יט יו. ויקחו את עַצְמֹתֵיהֶם (של שאול ויהונתן) ויקברו תחת האשל ביבשה ש"א לא יג. וְעַצְמוֹת אדם שירפו עליך מ"א יג ב. וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו אצל עַצְמֹתָיו הניחו את עַצְמֹתָי שם לא. ויגע האיש בְּעַצְמוֹת אלישע ויחי ויקם על רגליו מ"ב יג כא. וימלא את מקומם עַצְמוֹת אדם  שם כג יד. ויקח את הָעֲצָמוֹת מן הקברים וישרף על המזבח שם יו. הניחו לו איש אל ינע עַצְמֹתָיו (של הנביא) שם יח. בעת ההיא נאם יי' ויוציאו את עַצְמוֹת מלכי יהודה ואת עַצְמוֹת שריו וכו' מקבריהם ירמ' ח א. וזריתי את עַצְמוֹתֵיכֶם סביבות מזבחותיכם יחזק' ו ה. ותהי עונותם על עַצְמֹתָם כי חתית גבורים בארץ חיים שם לב כז. ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עֲצָמוֹת וכו' והנה יבשות מאד ויאמר אלי בן אדם התחיינה הָעֲצָמוֹת האלה וכו' הָעֲצָמוֹת היבשות שמעו דבר יי' כה אמר אדני יי' לָעֲצָמוֹת האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם וכו' ותקרבו עֲצָמוֹת עֶצֶם אל עַצְמוֹ שם לז א-ז. הָעֲצָמוֹת האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עַצְמוֹתֵינוּ ואבדה תקותנו נגזרנו לנו שם יא. ועברו העברים בארץ וראו עֶצֶם אדם ובנה אצלו ציון שם לט יה. על שרפו עַצְמוֹת מלך אדום לסיד עמ' ב א. —   ושל בהמה: עֲצָמָיו אפיקי נחשה גרמיו כמטיל ברזל איוב מ ח. —  ועַצְמֹות בשר בהמה שמבשלים לאכילה: בבית אחד יאכל וכו' וְעֶצֶם לא תשברו בו שמות יב מו. אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עֲצָמִים מלא וכו' וגם דור הָעֲצָמִים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עֲצָמֶיהָ בתוכה יחזק' כד ד-ה. הרבה עצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה וְהָעֲצָמוֹת יחדו שם י. —  הוא עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ של פלוני, הוא קרובו מבני משפחתו Verwandter; parent; kinsman: ויאמר לו לבן (ליעקב) אך עַצְמִי ובשרי אתה בראש' כט יד. מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משל בכם איש אחד וזכרתם כי עַצְמְכֶם ובשרכם אני שפט' ט ב. ויבאו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה ויאמרו לאמר הננו עַצְמְךָ ובשרך אנחנו ש"ב ה א. ולעמשא תאמרו הלא עַצְמִי ובשרי אתה שם יט יד. —  ובתלמו': עצם כדי לעשות תרווד ר' יהודה אומר כדי לעשות ממנו חץ שבת ח ו. השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים פסח' ז יא. אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וכו' ובמוקדשין קוצך בקופיץ שאין בו משום שבירת העצם שם יב. עמד עצם בגרונו נותן על ראשו מאותו המין תוספת' שבת ז (ח) כא. מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח על קדקדו שבת סז.. מעלין עצם של ראש בשבת ירוש' ע"ז ב ב. כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חדש רב הונא, חול' נח.. —  ובסהמ"א: עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק רש"י, גיט' סז:. על הארכובה מונח עליו עצם אלילי אולי צ"ל 'גלילי' ונקרא גלגל ואחרים קורים אותו ריחיים רש"ט בן יצחק מטורטוסא, ספ' אלמנצורי לאלראזי, שער העצמות, כ"י. — ואמר המשורר: הרפתה ממך עצם ומכתש ממקום לחי ונס לחך בלילה כי כבר נס מבכי לחי ר"ש הנגיד, אהה שבתי. ועצמי כרקב תכלה ועיני שלחה יבלי בכי ראב"ע, תוחלתי נכזבה. —  ומ"ר: גם אני אצריח וארחיב קרחתי עצמי יבכיון אלה על אלה ונתחי יהמיון ר' מנחם בן סרוק, אגר' אל חסדאי אבן שפרוט. ורעיוני רכים ולא אבין גלמי ועת נום ובהשכים בך עצם עצמי ראב"ע, אלהי הרוחות. —  *וַעֲצָמוֹת: העצמות והגידין והנותר (של קרבן הפסח) ישרפו בששה עשר פסח' ז י. המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו ר' שמואל בר' נחמן בשם ר' יוחנן, ירוש' תרומ' ה א. —  ושל מת: השומע על מתו והמלקט לו עצמות טובל ואוכל בקדשים פסח' ח ח. אמר ר' יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד והרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו (הצדוקים) לו לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות ידים ד ו. —  ובסהמ"א: והנה הלילה חזק חליי עד ששבר החולי כל עצמותי כמו האריה ששובר עצמות החיה הנטרפת בפיו רד"ק, ישע' לח יג. —  ואמר המשורר: ושמו בקרבי כאש בכליותי קשור בלבי עצר בעצמותי ר"י הלוי, יודעי יגוני. אדם באהבת עולם רצונו דומה לכלב מוצץ גרמות דם משפתיו מוצץ ודומה כי הוא מוצץ דם העצמות רי"ק, שקל הקודש 96, גולנץ. —  ודבור של ברכה למת, *תהיינה עַצְמוֹתָיו פֹרחות, ואמר בן סירא: וגם שנים עשר הנביאים תהײ עצמתם פר[חות תח]תם ב"ס גני' מט י. —  ודבור של קללה למת, *ישתחקו עַצְמוֹתָיו של פלוני: התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר וכו' ישתחקו עצמותיו (של פרעה) רשב"י, מד"ר שמו' ה. —  ובסהמ"א: ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר וכו' ראב"ע, שמות יד כז. —  °וישחקו עַצְמוֹתָם: כי לא הועיל האיש הזה מהכופרים הראשונים ישחקו עצמותם ר' שם טוב, ספ' האמונות ט ב. —  *שחיק, שְׁחוּק עֲצָמוֹת: אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא מד"ר בראש' כח. —  ובסהמ"א: וכשהקורא אומר נבוכדנצר הם אומרים שחוק עצמות מחז' איטל' א, פז:. —  ואמר הפיטן: ועצמותם בגהינם שחוקים ורב אנשי זמנינו חלוקים לעתיקים אשר כראי חזקים, או"נ ב, 85. ועי' שָׁחק, שחיק, שָׁחוק. — —  וכן *תפח עַצְמוֹ של פלוני: תיפח עצמן של מחשבי קיצין ר' שמואל בר נחנמני בשם ר' יונתן, סנה' צז:. —  ובסהמ"א: תפח עצמותן של בעלי לשון הרע ר"י קארו, תולדות יצחק, לט:. ועי' נָפַח. —  ב) עֶצֶם דָבָר פלוני, הדבר ההוא ממש, selbst; même; self, selfsame: בְּעֶצֶם הַיּוֹם, לא לפניו ולא לאחריו, כי אם באמת בזה היום: בְּעֶצֶם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת וכו' אל התבה בראש' ז יג. ושמרתם את המצות כי בְּעֶצֶם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים שמות יב יז. ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עֶצֶם היום הזה ויקר' כג יד. וידבר יי' אל משה בְּעֶצֶם היום הזה לאמר דבר' לב מח. ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בְּעֶצֶם היום הזה יהוש' ה יא. וישמו אבנים גדלות על פי המערה עד עֶצֶם היום הזה שם י כז. המה ואבותם פשעו בי עד עֶצֶם  היום הזה יחזק' ב ג. בן אדם כתוב לך את שם היום את עֶצֶם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בְּעֶצֶם היום הזה שם כד ב. —  עֶצֶם השמים, ולא העננים וכיוצא בזה אלא השמים ממש: ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וּכְעֶצֶם השמים לטהר שמות כד י. —  ואמר בן סירא: תואר מרום רקיע טהר ועצם שמים מביט במקור נדפס 'מרביט' נהרה במקור נדפס 'הדרו' ב"ס גני' מג א. —  ואמר הפיטן: קדוש מקורא ומשרתיו קדושים וטהורי עצם כעצם תרשישים פליאי צורה ולא כתבנית אישים לבלתי שלוט בם יסוד חמשה רגשים ארוממך, יוצ' פסח, הגדה מצוירה, כ"י בריט' מוז'. —  ואמר המשורר: כוכבי זהר עצם טהר ושמש סהר חזרים על גלגל ר"י הלוי, יפעת מלכי. בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כשהוא עודנו תָּם כֻלו, בלי שום חסרון: זה ימות בְּעֶצֶם תמו כלו שאנן ושלו איוב כא יג. ומצוי מאד בתו"מ עם כנ': הפתח פתוח למרפסת אין לו אלא ארבע אמות מרפסת עצמה יש לה ארבע אמות תוספת' ב"מ יא יב. שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל מכל מקום מה בינו למשמר פירותיו לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצמו ברם הכא רוצה הוא בפריו ואין רוצה בעצמו ירוש' ערל' א א. —  והדבור כל עַצְמוֹ של פלוני או דבר: הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה א"ל לא תרצח אמרו לפניו רבש"ע כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא ספרי דבר' שמג. כל עצמן (של מים מגֻלים) אסור לשתותן מפני הסכנה רשב"ג, שבת קכח:. — ובסהמ"א: לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו רש"י, במד' יג כג. מוצא חמץ שלו שצריך לשורפו יכול לטלטלו בידים ולבערו וכו' שהרי כל עצמו הוא מתעסק ומחזר לשרפו הלבוש, או"ח תמו ג.  *ועם מלת השלילה: חור שבין יהודי לארמאי וכו' פלימו אמר כל עצמו אינו בודק מפני הסכנה פסח' ח:. כל עצמן של ב"ש לא היו מודים בעירוב עד שיוציא מטתו וכלי תשמישו לשם עירוב' ל:. —  ועם אלא: כל עצמו אינו כותב אלא יתן יי' אותך לאלה ולשבועה ר' יהודה, סוט' ב ג. בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת וכו' אמרת כל עצמו אינו בה אלא מפני הטומאה ספרי, במד' ע. כל עצמו של שני כתרים אין באים אלא מכחה של תורה שם קיט. כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שם, דבר' א. כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא מפני תלמוד ר' חייא בן ווה, ירוש' ברכ' ג ד. כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים שם סוט' א ח. וגונב מבית האיש ולא מבית האשה כל עצמו אין כתוב רעהו אלא בשואל שם ב"ק ז א. למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו וכו' א"ל שוטה שבעולם כל עצמו של אבא לא מסרני לידך אלא ע"י שלא הייתי שומע לו ר' חייא, מד"ר שה"ש, כרמי שלי. אני כל עצמי לא נתגרשתי אלא שלא מזגתי את הכוס סדא"ר כח (ל), רמא"ש. —  וסומך לשם במשמ' כנוי חוזר לנושא של המאמר, eigen sein; propre; own: אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם וכו' נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו ב"מ ג ג. הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן אבו' ב ג. לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין ומקפלין אותן ומניחין אותן תחת ראשיהן ומתכסין בכסות עצמן תמי' א א. חסידים ראשונים היו מוציאין  אותן לתוך שדות עצמן ומעמיקין להן שלשה טפחים תוספת' ב"ק ב ו. לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמיכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור ספרי דבר' טז. כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו ר' יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא, ברכ' י:. מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעביר על דעת חברי ר"ע, עירוב' כא:. אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי יבמ' נט:. פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד וכו' ר"א בן יעקב, כתוב' יח.. וכיוצא מתחת יד אחר אבל מיד עצמו לא ר' שימי בר אשי, שם כ.. עשה בשביל כבוד עצמך שם עז:. ובר לבב זה משה וכו' לבו ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו אלא צורכן של ישראל ר' יצחק, מד"ר דבר' יא. —  ואחרי מלת היחס: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע סנה' ט:. בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור ירוש' שקל' ד א. — על פי עַצְמוֹ: האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בשת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס כתוב' ג ט. גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי כפל ב"ק ז ד. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונישאת על פי עצמה וכו' במקור נדפס פעמיים תוספת' יבמ' יא ה. הודה על פי עצמו משלם קרן וחומש ואשם ב"ק סג:. —  בפני עַצְמוֹ: ואל תהי רשע בפני עצמך אבו' ב יג. הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו הורי' ב ב. —  ובמשמ' לבד, allein; seul; alone: כל קורה וקורה בפני עצמו אילן הוא ר' יהוש', תוספת' כלא' ד ז. הקורא את המגילה וטעה והשמיט בה פסוק אחד לא יתחיל ויקרא את אותו פסוק בפני עצמו אלא מתחיל מאותו פסוק וגומר עד סוף שם מגיל' ב ב. יחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו ואי זה זה עבודה זרה מכי' בא ה. תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא ר"מ, שבת כח:. ב' כיתי עדים המכחישות זו את זו וכו' זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה רב הונא, ב"ב לא:. וחייב (הנזיר) על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן וכו' נזיר ו ב. —  וכן לעַצְמוֹ, בעַצְמוֹ, באותה המשמ': שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו פאה ג ה. עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין וכו' ואם לא טרף יין ושמן מערב שבת ינתן זה בעצמו וזה בעצמו שבת יט ב. מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח וכו' ומודים ר' אליעזר ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה פסח' א ז. לשניהם כותבין לזה לעצמו ולזה לעצמו רשב"ג, ב"ב י ד. חבל זוג של ספרים וצמד של פרות חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו שנ' לא יחבול רחים ורכב מה ריחיים ורכב מיוחדים שהן שני כלים המשמשין לו מלאכה אחת וחייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף החובל שני כלים המשמשין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו תוספת' ב"מ י יא. בשלש' מקומות השטן מצוי לקטרג המהלך בדרך בעצמו והישן בבית אפל לעצמו והמפרש בים הגדול ר' לוי, ירוש' שבת ב ג. לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו וכו' ר"ה כח:. —  וכן בינו לבין עַצְמוֹ, ביחידות: הדה דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפילו מצוה קלה לא ישמע לו ירוש' שביע' ד ב. —  ואחרי פ"י במשמ' כנוי חוזר לנושא, selbt; se; self: נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גטה וכתובתה תפדה את עצמה אינו רשאי כתוב' ד ט. מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד גיט' ד ה. אין העדים נעשים זוממין עד שיזמו את עצמן מכו' א ד. אל תעש עצמך כעורכי הדיינין ר' יהודה בן טבאי, אבו' א ח. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך ר' יוסי, שם ב יב. כי קדוש אני יי' אלהיכם לומר אם מקדישים אתם עצמיכם מעלה אני עליכם כאלו קידשת אותי ספרא קדוש' פרשה א. קרא ומצא עצמו בלמען חזקה כוין וכו' נתפלל ומצא עצמו בשומע תפלה חזקה כוין ירוש' ברכ' ב ד. מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות שם ט ג. בדקה עצמה בשחרית ושימשה בעד בחצות וראת במנחה אין טמא אלא עד שעת תשמיש שם נדה א א. לעולם יראה דיין את עצמו כאלו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו ר"ש בר נחמני בשם ר' יונתן, יבמ' קט:. לימים עמדה וקדשה את עצמה כתוב' כב.. כל מקום שאתה מוצא שני מקראות אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו מניחין זה וכו' ותופשין זה שמקיים עצמו ומקיים חבירו זבח' סג:. אמר לו הכנס ורחוץ ושקול עצמך עד שלא תכנס וכו' כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום מד"ר בראש' ד. ושלף (טיטוס) חרבו וקיצץ את ספר התורה נעשה נס התחיל דם מבצבץ ממנו התחיל משתבח לומר שעצמו הרג שם במד' יח. לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו ר' יוחנן, שם רות ו. וישראל על שעשו עצמן נבזים ושפלים וכו' מתנחמים ונגאלים באש תנחומ' צו ב. —  וכן בעַצְמְךָ: כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל ברכ' א ג. ודבור הגע עַצְמְךָ: מתיבין לר' יודה הגע עצמך שהיתה עקרה ואין סופה לילד ירוש' יבמ' ו ד. ועי' יגע, הִפע'. —  ועם ל' היחס: חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב חלה א ו. נערה שנתארסה ונתגרשה וכו' רבי עקיבא אומר  יש לה קנס וקנסה לעצמה כתוב' ג ג. האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקדשת לשני קידוש' ג א. אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך אבו' ו ד. ואינו מחזיק טובה לעצמו אהוב שם ו. כשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ירוש' פאה ב ז. כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין ע"ג ספסלין ועל גבי קתדראות וכו' בא להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו וכו' ברכ' מג.. לא תנשא ולא תתיבם וכו' ולעולם אמר זעירי לעצמה ג' חדשים ולחברתה תשעה יבמ' קיט:. אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום ר' זירא בשם ר"נ, כתוב' צח.. והיא מרת נפש היא לעצמה כיון שנפקדה לא פקדה אלהים אלא לעצמה וכו' אני לעצמי שמחתי אבל אחר לא ישמח עמי מד"ר שמות יט. —  במשמ' שיך לְעַצְמוֹ, ברשות עַצְמוֹ: גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמך גיט' ט ג. אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני הלל, אבו' א יד. —  ובסהמ"א: כותב לו על הנייר או על החרס הרי את בן חורין או הרי את של עצמך או אין לי עסק בך וכן כל כיוצא בזה רמב"ם, עבדים ה ג. —  על עַצְמוֹ: אם רצה להחמיר על עצמו אין שומעין לו ירוש' ברכ' ג א. הבערה לימדה על עצמה ר' לעזר, שם שבת ב ב. זובח לאלהי' יחרם יצאת זביח' ללמד על הכל השתחוה ללמד על עצמה שאינה מעשה ר' חזקיה, שם ז ב. —  בְּעַצְמוֹ: נשא אותו גר ק"ו בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום וכו' בבלי שם לא.. וישכם (בלעם) קדם ועמד בזריזות הוא בעצמו מד"ר במד' כ. אמר לו הקב"ה (למשה) וכו' למחר אני פורע לך כשיעשה את המשכן תהא סבור בעצמך שאתה משמש בכהונה גדולה ואני אומר לך קרא לאהרן שישמש תנחומ' שמיני ג. —  מֵעַצְמוֹ, מאליו: אמר להם משה לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הגבורה ספרי דבר' ט. ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לגג ונפל ומת ארשב"ג אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחתו אינו גט חול' לט:. אביך צוה לפני מותו לאמר ומעולם לא צוה יעקב מכל הדברים אלו כלום אלא מעצמן אמרו דבר זה תנחומ' צו י. —  ורגיל מאד בסהמ"א: לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות רמב"ם, דעות ד יא. הגזלה שלא נשתנית אלא הרי היא כמו שהיתה וכו' הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה הוא, גזלה ב א. שזה הנמצא אין מציאותו אשר הוא עצמו מספקת לו שיהיה נמצא בלבד אבל שופעת מאתו מציאות רבות ר"ש א"ת, מו"נ א נח. ומאחר שאין דבר מאלה הכחות באדם לבטלה אלא לצרך הכרחי והם חלק מעצמו על כן וכו' רש"ט פלקירא, אגר' החלום, JQR. NS. I. 484. אם שיהיה העסק נכבד או נבזה הוא עצמו ומהותו של אדם לא דבר אחר בו ר"י אבן לטיף, רב פעלים, כד.. והנה קדמות העולם הרב עצמו אומר שלא בא עליו מופת ושרבו עליו מחלוקות קודם זמנו יותר משלשת אלפים שנה ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ט א. ואחשוב שרמז בזה לגאון רב סעדיה ששזה עצמו היה דרכו שם טו. לפי ירידת מדריגת אור חכמה שתחת הכתר עצמה תקרא חכמה לפי שירדה מדריגה אחת בבחינת עצמה ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ ז, מג::. —  ואמר המשורר: לך אמה בעודה באדמה ויום תשוב לך כאשר נתתה לך עצמה ואתה הוא מקומה ואת עמה בכל קומה ושבתה רשב"ג, לך נפשי תספר. עצמו יפתה כל אנוש בפרוש צבע שער ראשו כמספחת רמב"ע, התרשיש ה נט. בהגיעו לצוק לאחריו דוחפו ומתגלגל לעצמו בו אות בהתפזר אבריו כי רוצה יי' בעמו ראב"ע, אזכירה סדר עבודה. —  ג) °כל דבר ממשי, כל גוף, האבן הוא עֶצֶם קשה, רוח הוא עֶצֶם אדי וכיוצא בזה, Wesen, Substanz; substance: העצם הראשון הנעלם מכל אישון ר"מ גיצני, לקו"ק, נספח' 48. ועצם השכל הנכבד והפשוט מכל עצמי כחות העולם ראב"ע, ערוג' הבשם, ציון ב, 120. ואין יכולת בנברא לברא עצם שיהיה גוף ראב"ע, שמות כה מ. ודע כי כל גשם הוא מורכב על דעת אנשי שיקול הדעת מעצמים רבים כי אין עצם נראה כי אם הגשם והנה האלף היא כגשם כי הוא העיקר ונקרא כן שהוא מורכב מאלף עצמים והטעם רבים הוא, צחות, האותיות א. ועוד מצאנו שכל הדברים שהם דברי המדברים עשרה והט' מקרים והא' לבדו עצם סובל הוא, ספ' השם ג, קבוצ' קונטרס'. התבונתתי בעצם העולם מה הוא לחקור הבורא ואראה כי כלו שני דברים גרם ומקרה הוא, ערוגת החכמה ופרדס המזמה, כהנא ב, 57. ובמה יבדלו שנים בלי זמן ומשכן וכן להיות שני עצמים לא יתכן שם 61. ולא יתאמת זה עד שנניח תחלה שיש במציאות עצמית בלתי גשמיים יקראו מלאכים ראב"ד, אמו"ר 3. עצמי השמים רבים יודעים זה בעלי חכמת התכונה שם, 41. וחשבו שאלה העצמים הנכבדים אם היו מניעים אלה הגשמים השמימיים באופן יחייב ג"כ תנועה בעצמות המניעים יפול הסבוב שם, 61. וכבר אמר הפילוסוף כי סוגי הסוגים הם עשרה והם עצם וכמה ואיך וכו' ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז. והאחד מהשלשה פנים הוא מפני שנברא האדם מדברים שונים זה מזה וטבעים מתגברים זה על זה ומעצמים זה הפך זה והם נפשו וגופו שם, עבוד' האלה' ב. שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים שם, אהבת ה', פתיח'. ומי לנו באמתת מה שהביאונו בשהנפש עצם שכלי לא יוגבל במקום ולא תשיגהו הויה ולא הפסד הוא, הכוזרי ה יד. אלא שנמצא בהם כח הצמיחה מוסף על הדומם והיא צורתם העצמית ר"ל המעמדת עצם שלהם הוא, רוח חן א. וגדר העצם הוא כל דבר שמעמיד ומשלים אמתת הענין שם י. אמנם העצם הוא סוג עליון שם. הבקשה האחת (של משה) היא בקשו ממנו יתעלה שיודיעהו עצמו ואמתתו ר"ש א"ת, מו"נ א נד. ההקדמה הראשונה לקיים העצם הפרדי שם, עג. יאמרו שהשם יתעלה יברא אלו העצמים תמיד כשירצה שם. ואחרי שהוכחתי שהיא עצם ראוי שנחקור עליו עוד איזה עצם מן העצמים היא כלומר אם היא עצם צורי או עצם חומרי גופי ר' הלל מוירונא, תגמולי הנפש א ב. למה יהיה הצנון מעכל ולא יתעכל מפני שאינו מעכל בכל חלקיו אלא בעצם הדק אשר בו וכשיכלה ישאר העצם העב ולא יוכל הכח לעכלו רש"ט פלקירא, המבקש לז. והחמישי ידיעת הדומם והוא ידיעת העצמים האבניים הנקפאים מהאדים הנעצרים בבטן הארץ שם צז. הרביעי העיון בישות העצמים הנצחיים הרוחניים אשר הם מחדושיו ורוב יצוריו הוא, ראש' חכמ', 55. וחקר כמו כן השכל אם הוא נחלק כמו שהנפש והטבע נחלקים לעצם ראשי ולעצם משרת שם 88. ואין במצאות אלא שלשה כלומר היסוד והצורה והעצם הוא, מקור חיים לרשב"ג א 3. אמנם מרחק הטוב והרע דע כי הטוב מקרה אינו עצם ולא גוף שיושג בה החושים פי' ספ' יצירה לאבוסהל, כט.. השמש סבת האור וכו' ולכן אין לחשך עצם נמצא שם לא. ר"ל שהאות היא היולי או עצם או חומר לשום נפש מן הנבראים מן החיות והצמחים הוא, שירי שלמה, דוקס א, III. שלא היה השינוי בעצם הגרם השמימיי ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים י ט. לכל מתנועע מניע בהכרח וכל העצמים הצריכים לתנועה ולמניע כמו הגלגלים שמציאותם היא לסבת תנועתם בתמידות יצטרכו אל מניע ר"י מפיסא, מנח' קנא' 18. הנה בהיות כל אחת מהן עצם נבדל מחומר יתחייב שימצאו עצמים נבדלים רבים ר"ע ספורנו, אור עמים, מג.. —  ובהבדל מן מקרה: והנה כל העצמים והמקרים צריכים למעמידו ושיהיה לנצח ככה בלא שנוי ראב"ע, ספ' השם ח, קבוצ' קונטרס'. וק"ו שלא יתהוה מקרה מעצם ולא עצם ממקרה אע"פ ששניהם כלולים תחת הויות המציאות ראב"ד, הקד' לספ' יצירה, ב:. ואין דעתנו לדבר בכל זה עד שנפקח עיני האנשים בענין עצם ומקרה ראב"ד, אמו"ר 3. הנמצאים נחלקים חלוקה ראשונה על עצם ומקרה שם 4. וכאשר נחקור על היסודות הארבעה נמצאם מחוברים מחמר וצורה והמה העצם והמקרה ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ו. הוצרכנו להאמין כי בורא אחד בראם שאי אפשר למציאות המחודשים מבלעדיו ושאיננו דבר נראה בעצם ובמקרה שם ז. כל הנמצאים לא ימלטו מהיותם או עצם או מקרה הוא, רוח חן י. והמין הזה מהשמות מורה על העצם ועל המקרה ביחד בעוד התחברות העצם עם המקרה והדבקו בו הוא, הרקמה א. והמקרה איננו נמצא כי אם עם העצם ואם לא לא ימצא כלל שם. ההקדמה הרביעית שהעצם לא ימלט ממקרים רבים ר"ש א"ת, מו"נ א עג. כי כל עצם אם לא יהיה בו מקרה החיים אי אפשר מבלתי היות לו מקרה המות שם. וישים חקירתו בחכמת מעיינת בגופים וטבעיהם ועצמם ומקריהם וחומר וצורתו רש"ט פלקירא, ראש' חכמ', 4. אמרו עצם להפריש בינו ובין המקרה שהעצם אינו מודיע ממצוי דבר שהוא חוץ ממנו אלא מודיע אמתתו בלבד ר"י אבן עקנין, ספ' המוסר ה כא. —  ובהבדל מן יסוד: פעם יקרא עצם ופעם יקרא יסוד וההפרש בין העצם והיסוד כי שם היסוד נופל על הדבר המוכן לקבל הצורה שלא קבל אותה עדיין ושם העצם נופל על היסוד שקבל צורה מה והיה באותה הצורה עצם מסוגל רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ב. —  שם עֶצֶם, שם של פרטי, של אדם, ארץ, עיר וכדומ', Eigennamen; nom propre; proper noun: ובארבע' דברי' יבדל שם העצם משם התאר וכו' והדבר השלישי שם העצם לא יהיה מבואר בה"א הדע' כאשר יבואר שם התאר וכו' והדבר הרביעי שם העצם לא יסמך כאשר יסמך שם התאר וכו' ראב"ע, שמות ג טו. דע כי זה השם הנכבד הוא שם העצם ואם כן מה טעם לאמרו פעם שנית והתשובה כי אדם שם עצם ושם מקר' שאיננו כן ואם הוא נקרא מעצם האדמה הוא, דבר' ו ד. והנה חכמי המבטא הקימו שם העצם תחת העצם כאלו הוא עומד בעצמו והוא נושא המקרים בדרך קצרה הוא, ספ' השם א, קבוצ' קונטרס'. והנה השם השלישי גם הוא מזאת הגזרה והוא שם עצם נגזר מפועל ובעבור היותו יש אמת עם עצמו הנה הוא שם עצם שם ח. —  ושמות עֶצֶם: ומתי ראה הוא שני שמות עצם מתחברים או יסמכו אל אחר וכו' וכאשר תסתכל בשמות העצם שהם מתייחסים לא תמצא שהם כולם על דרך סברא הוא, צחות, כד:. שעל שאר השמות תפול הא הידיעה ולא כן שמות העצם ר"א בלמש, מקנה אברהם, בחלוקת השמות למשיגיהם. —  ובמשמ' שם דבר, Hauptwort; nom; noun: שם העצם הוא הנכבד בכל חלקי הדבור ב"ז, תל"ע, ב א. והוא מתחלק לשני מינים א) שם עצם פרטי וכו' והוא שם יכונה בו עצם פרטי אחד לבד וכו' ב) שם עצם כללי וכו' והוא שם יכונה בו כלל סוג או מין שם. —  ומ"ר שמות עֲצָמִים: ודע כי שמות העצמים שאינם שמות פרטים ישתנו בסמיכות ראב"ע, צחות, כד:. מאמרנו ששמות העצמים אינם נגזרים וכו' כוונתנו היתה על שמות העצמים שאינם מדברים בלבד אבל שמות העצמים המדברים הם על שני דרכים וכו' ר"י א"ת, הרקמה א.