עֹקֶל

°, ש"ז, — דבר מעֻקל, חלק של כוכב שהוא עקום כעין טבעת: כנחש עקלתון והעקל שלו באמצע ארכו בחצי (ר"ש דונולו, חכמוני, פי' ספ' יציר' ו). וקצות העגלה דבקים הם בטבעת התלי הוא העוקל ומתגלגלת העגלה לצד צפון של תלי (שם). כי עשה לו הקב"ה ראש וזנב ונטהו ברקיע רביעי במעון החמה והעוקל שלו באמצעו (רסע"ג, פי' ספ' יציר' ד א).

חיפוש במילון: