ש"נ, מ"ר כנ' עֲקַלְקַלּוֹתָם, — דרך עקלקל, ובהשאלה בענין מעשים, לא לפי הצדק: היטיבה יי' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוליכם יי' את פעלי האון (תהל' קכה ד-ה). — ובתלמו': והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (תוספת' שביע' ג ט). — ובסהמ"א: שהירח עקלקלות גדולות יש במעגלותיו ולפיכך אמרו חכמים שמש ידע מבואו ירח לא ידע מבואו (רמב"ם, קדוה"ח יז כד). להתהלך במישרים ולנטוש עקלקלות ועשק עם זמירו (רש"ט פלקירא, המבקש, הקדמ'). עד אשר נער חצנו וישר העקלקלות וסקל המסלות (ר' תנחום הירושלמי, ספ' המספיק, הקדמ', בכר 5). ויען ויאמר אין מביאין ראיה מן השוטים אשר עקלקלותם מטים (ר"י בר' שבתי הלוי, החכמה והעושר, ה:). ואם הקרבן היה של איש רשע והיה דומה לצדיק והיה עושה חטאתיו בסתר ולא היה מביא קרבן על אלו החטאת אז העשן לא היה עולה כ"א בעקלקלות והיה אומר הכהן ללוי הרף ידיך מן השיר (ברית מנוחה, נקוד הה'). — ואמר המשורר: וגם שם סלסלות כמו סל החלות ושת לעקלקלות ועקב מישרים (דונש, לדורש החכמות). עקלקלות בריבו ותוכו ישים ארבו כי יחנן קולו אל תאמן בו (ר"י בן ראובן, פחדתי מיצרי, שער השיר 59).