עָרָה
ש"נ, מ"ר עָרוֹת: עָרוֹת1 על יאור על פי יאור וכל מזרע יאור יבש נדף ואיננו (ישע' יט ז). — °ובמשמ' מקום גלוי: כי ממערות צוריו האורבים קמו ומערות שיחיו ערות העיר ראו עת ביהודי אחיהו איש נלחמו (יל"ג, אהבת דוד ומיכל, ג).
1 [פרש רש"י, וז"ל: לשון דבר המעורה ונשרש יפה יפה ודומה לו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וכן חברו מנחם במחברתו זרעים הנשרשים על נילוס, ע"כ. וכן פרש רד"ק וגם רס"ג, והחדשים מפרשים: מקומות חשופים וגלויים.]