ש"נ, סמ' עֲרוּגַת, מ"ר עֲרֻגֹת, עֲרוּגוֹת, — א) עֲרוּגַת בשמים וכדומ', שורה של אדמה תחוחה שזֹרעים ונֹטעים בה הנטע Beet; plate-bande, carré; garden bed: והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו להשקות אותה מַעֲרֻגוֹת  מטעה וכו' הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש על עֲרֻגֹת צמחה תיבש (יחזק' יז ז-י). לחיו כֲּעֲרוּגַת הבשם מגדלות מרקחים (שה"ש ה יג). דודי ירד לגנו לַעֲרוּגוֹת הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים (שם ו ב). — ובתו"מ: ערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע (כלא' ג א). כל מין זרעים אין זורעין בערוגה וכל מין ירקות זורעין בערוגה (שם ב). ערוגות קטנות מקיפין אותן חרדל (רשב"ג, תוספת' כלא' ב ה). פירות ערוגה זו לכשתבוא שליש ותיעקר עשויין תרומה ומעשרות על פירות ערוגה זו לכשתביא שליש ותיעקר (ר"א בן יעקב, שם תרומ' ב ח). ערוגה שמקצתה נמוך ומקצתה גבוה לא יזלף מן הנמוך שבה לגבוה שבה וישקנה (שם, מו"ק א א). ערוגה בין הערוגות שנינו (שמואל, שבת פה:). אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה ובבושם הזה שהכל מתבשמין בה תלמודו מתקיים (ר"א, עירוב' כד.). אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים וכו' דבריו קיימין (יבמ' צג:). לא חיצת הקנים בלבד אלא אפי' ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה (ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן, ב"ב סט.). שנעשה כביצה המוזרת והיא היתה כערוגה מליאה מים (סנה' פב:). עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירו של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת (ריב"ל, מד"ר בראש' נא). לאחד שהיתה לו ערוגת ירק מלאה השכים בבקר ומצאה שהוריקה (ר' חמא בר חנינא שם ויקר' יח). הוי כנד בקוע שאינו נתפח להכניס את הרוח וכערוגה עמוקה שהיא מחזקת את מימיה (כלה רבתי ג). — ובספר יצירה: שלש מים מרוח חקק וחצב בהן תהו ובהו רפש וטיט חקקו כמין ערוגה (ספ' יציר' א יא). — ובסהמ"א: עקר דבר זה כי הערוגה היא הנזרעת תלמים תלמים ואינה נזרעת משרים משרים וערוגה זו שאמרנו יש בכל רוח שני שני תלמים מכל מין ובאמצע תלם קטן טפח על טפח (תשו' גאו' הרכבי תפה). והיה אומר לבעל המוסיקה תראה לנו זמן הציצים בציציו והערוגות במיני בשמיהם (ר"י חריזי, מוסר' הפילוס' א יט). ויש מזרעוני גינה זרעונים שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא ערוגות ערוגות קטנות כגון הלפת והצנון וכו' (רמב"ם, כלא' א ט). — ואמר המשורר: וגלות ננעלות ומקות ותעלות עליהן אילות כאילות היערים בכל ענות ערגות ואין להם פוגות לרות הערגות במים מגרים (דונש, דעה לבי חכמה). כשושנה סוגה נפוצים בערוגה ירצון במחוגה עלי קו כבירם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). ולך תוכה ערוגה מן ידידה מלאה על נהר אהב נטועה (הוא, נשמה מאשר תתאו). הלא תראה מידעי שחקים כערוגת גן וכוכבים כשושנים והסהר כמו אגן (רשב"ג, הלא תראה). על הערוגות תן לך מושב והיה בצלי ההדסים דר וכו' ערוגות ורדים תנה לך למצע ואל נא תשימם בצנות וצלצל (רמב"ע, התרשיש ג יב). ערוגותיו בלי רוקם וחושב משבצים ושושנים יצועיו (הוא, קראני גביר, דיואן קמה, בודל'). רוח לאט רגלה בין הערגות ומלב ההדס גלתה אהבה מסתרת (ר"י הלוי, עין נדיבה). בנחליה הנצו  הרמונים ובערוגותיה הזהירו השושנים (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר 141). ויצאנו אלי גנות ערוגות ערוכות (גנזי שכטר ג, דודסון 215). בשמיה ערוגות ערוגות יתניב שמחות וישמיד נוגות (שם 235). היו לריחו שוכני עפר עת יזלו בשמי ערוגתו טורים שנים הם עלי שבעים על רצפת כבוד מנוחתו (עמנו', מחבר' ד). — ב) *בהשאלה, דֹפן הרֵאה: ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא (חול' נ.). — ובסהמ"א: והוא שנמצא היתר בין שתי הערוגות מלמטה או מלמעלה שלא כסדר האונות (ר"מ בן אהרן, צדה לדרך ב א ו). והכרובים פורשי כנפים במגרדת הריאה המרחפת על הלב בשתי ערוגותיה (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב כו, מא:). — וצד של הזקן: תיקון רביעי של ז"א הם שני ערוגת הבושם המכסי' הלחיים הם השערות של הזקן ההולכים באורך משני צדדי הפנים ומכסים הלחיים (ר"נ בר"י אלחנן, עה"מ, רישא דזעיר אנפין נט, קנט.).