עִשּׂוּי

°, ש"ז, — שה"פ מן עָשָׂה, כמו עֲשִׂיָּה: כניסתי עמך זהו עשוי שירבה לפסוק בשביל כבודי (רש"י, כתוב' נג.). פי' עבודת הצדקה הוא העשוי שיש טורח שם (סמ"ג ב, מ"ע קסב). — ובמשמ' הכרח ואֹנס: וע"ד העשוי לא נתברר שהיה מעושה בשעת נתינת הגט רק נמצא לפי העדיות שתחלתו היתה באונס (רמ"א, שו"ת נה).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים