1, ש"ז, — פניו קִבצו פָארוּר, בפניו נראו בהלה ופחד ובעתה: מפניו (מפני הארב) יחילו עמים כל פנים קבצו פָארוּר2 (יוא' ב ו). בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פָארוּר2 (נחו' ב יא). — ואמר המשורר: וגם פארור בפאר עלי ספרו באר ובו אמר אאר חשכים נקדרים (דונש, תשו', 35). ופנים קבצו פארור והדר ונהפכו אלי שולי קדרה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). מה עיני המלך מה ארצה שחו פניו קבצו פארור ומצחו זעם (יל"ג, דוד ומיכל, ספ' ג 46).
1 [לא נתברר מקורו ומשמ' בדיוק, ועי' הערה לקמן.
2 [כך הכתיב, ונמסר: פרור קרי. וכבר תרגמו השבע' מלה זו בקדרה, וכן גם ת"י: איתחפיאו איכרום אוכמין כקדירא, ע"כ. מנחם חברו עם פאר, תפארת, וכך ריב"ג, ופרשו קבצו פארור שלא נשאר להם יפי. דונש פרש כמו ת"י, וכך רש"י. רי"ק השיג על מנחם וריב"ג אמר: כי לא יתכן כדברי מנחם כי לשון קבוץ לא יתכן אלא על אסיפת דברים מפוזרים למקום אחד ולא במשמ' אפיסה (רד"ק, סה"ש פאר). גם החדשים לא מצאו שום באור מתקבל על הלב למליצה זו ורבם החזיקו במשמ' יֹפי, אֹדם וכד'.