פראה

1, ש"נ, כמו פֹּארָה, עי' שם. — ואמר הפיטן: פדני מצר וכו' פראתי הסיר התז נטישות, לו במערצה תסעף פארה (ר"י נג'ארה, עולת חדש ג).



1 [במקרא מנקדת המלה בקרי פָֹּארָה לצורותיה השונות, ואין עדות לנקוד פראה. בדגמה המובאת מר"י נג'ארה מנק' פֻּרֹאתַי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים