*, ש"נ, —  כמו פַּג: הלוקח פגה מחבירו בשאר שני שבוע אף במקום שנהגו לסוך סכין (ר' יהודה, תוספת' שביע' א ה). פגה שטמנה בתבן וכן חררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה נוטל (שם שבת טז (יז) י). —  ומליצה, אכל בלע פַּגָּה: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה (דבי ר' ישמעאל, סנה' קז.). איוב בלעה פגה אבל אברהם בלעה בשילה (תנחו' וירא ה). —  ובהשאלה לאשה שלא בגרה: משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תנוקת בוחל אלו ימי נעורים (נדה ה ז). כשם שאמרו שלשה סימנים מלמעלה כך אמרו שלשה מלמטה פגה מלמעלה לא הביאה סמנין מלמטה (ר' שמעון, תוספת' שם ו ד). —  ואמר המשורר: סמדר בגפנים כפגה בתאנים והמה ראשונים בראשית בכורים (דונש, תשו' על מנחם, 88).