1, מלת הטעם, לרמֹז המקום שהמדבר עֹמֵד בו, hier; ici; here: ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פֹּה חתן (בראש' יט יב). ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פֹּה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה (שם כב ה). כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פֹּה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור (שם מ יה). ויאמר אליהם לינו פֹּה הלילה (במד' כב ח). האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פֹה ולמה תנואון את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם יי' (שם לב ו-ז). גדרות צאן נבנה למקננו פֹּה וערים לטפנו (שם שם יו). ואתה פֹּה עמד עמדי ואדברה אליך (דבר' ה כח). לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פֹּה היום (שם יב ח). כי את אשר ישנו פֹּה עמנו עמד היום לפני יי' אלהינו ואת אשר איננו פֹה עמנו היום (שם כט יד). ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פֹּה לפני יי' אלהינו (יהוש' יח ו). לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אלי וּפֹּה אשליך לכם גורל לפני יי' (שם שם ח). והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פֹּה איש ואמרת אין (שופט' ד כ). מי הביאך הלם ומה אתה עשה בזה ומה לך פֹה (שם יח ג). לין פֹּה וייטב לבבך והשכמתם מחר לדרככם והלכת לאהלך (שם יט ט). הנה אנחנו פֹה ביהודה יראים ואף כי נלך קעלה אל מערכות פלישתים (ש"א כג ג). הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים ואתה פֹּה עמד (ש"ב כ ד). כה אמר המלך צא ויאמר לא כי פֹה אמות (מ"א ב ל). מה לך פה אליהו (שם יט ט). האין פה נביא ליי' (שם כב ז). ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פֹה כי יי' שלחני עד בית אל ויאמר אלישע חי יי' וחי נפשך אם אעזבך (מ"ב ב ב. ויאמר יהושפט האין פה נביא ליי' וכו' ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פֹּה אלישע בן שפט (שם ג יא). ויאמרו איש אל רעהו מה אנחנו ישבים פֹּה עד מתנו אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ואם ישבנו פֹה ומתנו (שם ז ג-ד). חפשו וראו פן יש פֹּה עמכם מעבדי יי' (שם י כג). סורה שבה פֹּה פלני אלמני וכו' שבו פֹה וישבו (רות ד א-ב). מה לך פֹה ומי לך פֹה כי חצבת לך פֹּה קבר (ישע' כב יו). ויאמר אלי בן אדם הרֹאה אתה מהם עשים תועבות גדלות אשר בית ישראל עשים פֹּה לרחקה מעל מקדשי (יחז' ח ו. ותאי השער דרך הקדים שלשה מִפֹּה ושלשה מִפֹּה מדה אחת לשלשתם (שם מ י). ארבעה שלחנות מִפֹּה וארבעה שלחנות מִפֹּה לכתף השער (שם שם מא). — כמו הֵנָּה, hierher; par; ici; hither: כי לא נסב עד באו פֹה (ש"א יו יא). ולא (קרי ולו) אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פֹּה (עזר' ד ב).
1 [באיוב לח יא: פֹֹּא וביחזק' מ י וכו': פּוֹ, וכן נמצאת מלה זו בתרכֹבת אֵיפֹה הכתובה כמלה אחת בנגוד אל אי זֶה הכתובה במקרא בשתי מילים. פֹּה היא אחת הצורות של הברת הקריאה והחזוק fa, הבאה בעברית ובשפות האחיות בכמה צורות גם בפני עצמה וגם מדֻבקת למלה אחרת, בין לפניה (כגון fa הערבית במקום וי"ו התוצאה בעברית) ובין לאחריה (כגון בערבית כַּיְפַ كيف שפרושה אֵיךְ; ובארמ' פֹּון שתמורתה הקדומה בארמ' של הכתבות ובעבר' מקראית היא מלת החזוק אֵפוֹ, אֵפוֹא). ומעין זה התפתחה ההברה ka, שממנה גם כֹּה, אֵיכָה, אֵיכֹה (מ"ב ו יג), איככה.]