ב. פִּיק

° 1, ש"ז, — כמו פִּקָּה, פקעת, מכה היוצאת בגוף האדם: לרפא פיק שבחוץ ירחץ בחלב אתון וכו' להסיר פיק קח מלח וכו' ורחץ המכה בשתן נער (נרבוני ארח חיים, במורסות, כ"י ביהמ"ד שכטר).



1 [נוצר מצורת מ"ר פִּקִּים, פיקין שהוא מ"ר של פִּקָּה, עי'  שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים