1, ש"נ, כנ' פָּרָתוֹ, מ"ר פָּרוֹת — נקבה מן פַּר, הנקבה מן הבקר, Kuh; vache; cow: פָּרוֹת ארבעים ופרים עשרה (בראש' לב יו). והנה מן היאר עלת שבע פָּרוֹת יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו (שם מא ב). וּפָרָה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן (ישע' יא ז). שורו עבר ולא יגעל תפלט פָּרָתוֹ ולא תשכל (איוב כא י). —  פָּרָה אדֻמה, פרה אדמה ששרפו אותה ובאפרה טהרו את הטמאים: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פָּרָה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על וכו' (במד' יט ב). — ועי' אָדֹם. — פָּרוֹת עָלות, מיניקות: ועתה קחו ועשו עגלה חדשה אחת ושתי פָּרוֹת עלות אשר לא עלה עליהם על ואסרתם את הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה (ש"א ו ז). — פָּרָה סוֹרֵרָה: כי כְפָּרָה סררה סרר ישראל עתה ירעם יי' ככבש במרחב (הוש' ד יו). — ובהשאלה, ככנוי לאשה שמנה, אוהבת תפנוקים: שמעו הדבר הזה פָּרוֹת הבשן אשר בהר שמרון, העשקות דלים הרצצות אביונים האמרות לאדניהם הביאה ונשתה (עמו' ד א). — ובתו"מ: בית שמאי אומרים לא ימכור לו (להחשוד על השביעית) פרה חורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שהוא יכול לשחטה (שביע' ה ח). אין חמור יוצא במרדעת וכו' ואין העגל יוצא בגימון ולא פרה בעור הקופד ולא ברצועה שבין קרניה (שבת ה ד). שוא שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד (ב"ק ה א). השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים (ב"מ ג ב). איזו היא אבידה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה, חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה (שם ב ט). שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול למחצה (שם ה ה). רבי אליעזר אומר עגלה (ערופה) בת שנתה ופרה (אדומה) בת שתים וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע, רבי מאיר אומר אף בת חמש כשרה הזקנה וכו' (פרה א א). פרה (אדומה) שקרניה וטלפיה שחורים יגוד, גלגל העין והשינים והלשון אינם פוסלין בפרה (שם ב ב). גמר מלהזות, קינח את ידו בגופה של פרה (שם ג ט). השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאין בגדים (שם ח ג). פרת כהן שהייתה שומה אצל ישראל וילדה בכור, בכור לכהן דברי ר' יהודה, וחכמים אומרים בכור לשניהם, אמר להם רבי יהודה אתם מודים בפירות שדה שהן שלו, אמרו לו אם שדה גופה שלו פרה גופה לשניהם, אם פרה היתה גופה שלו, בכור לכהן (תוספת' דמאי ז י). המוכר פרה לחבירו על מנת שיש בה מומין ואמר לו נגחנית היא, נשכנית היא, בעטנית היא, רבצנית היא וכו' (שם ב"ב ד ו). ג' שמות יש לו, מרדע, דרבן ומלמד, מרדע שהוא מורה דיעה בפרה, דרבן שהוא משרה בינה בפרה, מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה (ירוש' סנה' י א). אם לפרתו עושה אדם דרבן, ליצרו הרע שהוא מעבירו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא על אחת כמה וכמה (רבי חמא בר חנינה, שם שם). עם כשהוא חורש בתוך חצי שדהו שקעה פרתו ונשברה, ירד להעלותה וכו' ומצא סימא, אמר לטובתי נשברה רגל פרתי (שם הורי' ג ז). — ואמר הפיטן: יבא אפר פרה להלבין טנוף בן פרה (ר"א קליר, אצורה ומפרשה, קרוב' פרה). לחגי זכריה ומלאכי נגלה, ולהם אל במחזה גלה, קץ זמן פרה ועגלה (הוא אצילי עם, שם). — *פָּרָה, שם מסכת בסדר טהרות הדנה בהלכות פרה אדומה. — *פָּרַת חַטָּאת, במשמ' פרה אדֻמה: פרת חטאת המעוברת כשרה (רבי אליעזר, פרה ב א). פרת חטאת ששחטה שלא לשמה וכו' פסולה (שם ד א). — °פָּרַת הַיָּם, Seekuh; vache marine; sea-cow: פרת הים (זעע קוה) דומה בתארה להתנין הגדול (וואל-פיש) ראשה מרובע, ארכה לפעמים כ"ג רגל, משקלה ח' אלפים ליטראות בערך, עורה עב מאד ורובו קרח ובשרה מעדנים (ר"ש בלוך, שבילי עולם ג, ו.). — °קַרְנֵי פָּרָה, שם טעם מטעמי המקרא שסימנו דומה לקרני פרה: ונקרא פזר גדול ונקרא קרני פרה (הורית הקורא דרנבורג, 77). קרני פרה מניף בשתי אצבעותיו למעלה (שם 108).