1, פעו"י, פָּרוּ, פָּרִינוּ, פְּרִיתֶם, פֹּרֶה, פֹּרִיָּה, פְּרֵה, פְּרוּ, תִּפְרֶה, יִפְרֶה, יִפְרוּ ―  פָּרָה הצמח, עשה פרי, Frucht tragen; porter des fruits; to bear fruit: פן יש בכם שרש פֹּרֶה וראש לענה (דבר' כט יז). ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יִפְרֶה2 (ישע' יא א). על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פֹּרִיָּה (שם לב יב). אמך כגפן בדמך על מים שתולה פֹּרִיָּה וענפה היתה ממים רבים (יחזק' יט י). אשתך כגפן פֹּרִיָּה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך (תהל' קכח ג). ― ועי' גם פֹּרָת. ― פֹּרִיָּה במשמ' עץ פֹּרֶה: ונשאר בו עללות כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פֹּרִיָּה3 נאם יי' אלהי ישראל (ישע' יז ו). ― ובהשאלה על בעלי חיים, אדם ובהמה: כי עתה הרחיב יי' לנו וּפָרִינוּ בארץ (בראש' כו כב). מעט מעט אגרשנו (את החוי, הכנעני וכו') מלפניך עד אשר תִּפְרֶה ונחלת את הארץ (שמות כג ל). ― פָּרָה ורבה: ויברך אותם אלהים לאמר פְּרוּ ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ (בראש' א כב). ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פְּרוּ ורבו ומלאו את הארץ וכבשה (שם שם כח). ושרצו בארץ וּפָרוּ ורבו על הארץ (שם ח יז). ואתם פְּרוּ ורבו שרצו בארץ ורבו בה (שם ט ז). ויאמר לו אלהים אני אל שדי פְּרֵה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך (שם לה יא). וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה וַיִּפְרוּ וירבו מאד (שם מז כז). והיה כי תרבו וּפְרִיתֶם בארץ בימים ההמה וכו' (ירמ' ג יו). ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על נוהן וּפָרוּ ורבו (שם כג ג). והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו וּפָרוּ (יחזק' לו יא). ― ובהשאלה על ישע וצדקה: הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ וְיִפְרוּ ישע וצדקה תצמיח יחד (ישע' מה ח). ― ואמר בן-סירא: אל תתאוה תואר נערי שוא ואל תשמח בבני עולה וגם אם פרו אל תבע בם אם אין אתם יראת יי' (ב"ס גני' יו א-ב). ― ובתו"מ: יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה (סוט' ד ג). פְּרוּ ורבו כתרנגולים (גיט' נז.). והנהר הרביעי הוא פרת זה אדום שהיפירה והיצירה לעולמו, פרת שפרת ורבת מברכתו של זקן (מד"ר בראש' ט ז). ― ובינ' *פָּרֶה, מ"ר פָּרִין, פָּרוֹת: אוכלין ושותין (השדים) כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם (ת"ר, חגי' טז.). פרת שפרה ורבה עד שעוברין אותו בספינות. פרת שמימיו פרין ורבין (ר' יודן, מד"ר בראש' טז). ויאמר למך לנשיו וכו' תבען לתשמיש אמרו לו למחר מבול בא, נשמע לך ונהיה פרות ורבות למארה (ר"י בר' חנינא, שם שם כג). כך נח, צא מן התיבה, ולא קיבל עליו לצאת, אמר אצא ואהא פרה ורבה למארה (שם שם לד). כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה, כך כל מה שהיה בבי' המקדש היה פרה ורבה (שם במד' יא). כיצד היו ישראל פרין ורבין, היה אדם משיא בנו וכו' עד שהוא רואה בנים לבניי (שם איכה א, רבתי בגוים). ― ובסהמ"א: גמזיות של הקדש פי' הן נצרים הפרים משרשי אילנות (ר"ח, פסח' נו:). ומפני שישחקו (השנים) בלעיסה הן פרין וגדלין תמיד (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד א). ― ואמר הפיטן: עזרוני כהני שבט שלישי על מלכות שלישית, פרת פרתה וניתן לה ארכה (קטע פיוט מרסע"ג, סעדיאנה לשכטר, 50). שורש פורה שרשת ונחל נובע יבשת הרצחת וגם ירשת וכל דבר לא יכחד מן המלך (ראב"ע, מי כמוך, איגר 230). ― ואמר המשורר: ולכן אל תתרע אשר מוסר יפרע והרוחות יזרע וסופות לו פורים (דונש, דעה לבי, תשו' על מנחם, 1). וגפן בעלת כנף וסרחת ופריה קצירים לה אלי מים ובתהמות ובנשיה אשר נותרה ימי חרף וזרע מפרי עריה התמאס (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, על מות רב האי, ברודי, 11). היה יקותיאל כזית רענן או כארזים בלבנון פרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 17).

― הִפע', הִפְרֵתִי, הִפְרֵיתִי, יֶפֶר, הִפְרֵנִי, מַפְרְךָ, יַפְרְךָ ― עשה שֶׁיִּפְרֶה, שיוליד בנים: וְהִפְרֵתִי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים (בראש' יז ו). הנה ברכתי אתו וְהִפְרֵיתִי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול (שם שם כ). ואל שדי יברך אתך וְיַפְרְךָ וירבך והיית לקהל עמים (שם כח ג). כי הִפְרֵנִי אלהים בארץ עניי (שם מא נב). הנני מַפְרְךָ והרביתך ונתתיך לקהל עמים (שם מח ד). ופניתי אליכם וְהִפְרֵתִי אתכם והרבתי אתכם (ויקר' כו ט). וַיֶּפֶר את עמו מאד ויעצמהו מצריו (תהל' קה כד). ― ועי' פָּרָא. ― ובתו"מ במשמ' גרם לכח פריה: שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין כל גופו של אדם (רב, ברכ' מ.)4. ― ובסהמ"א: שלח הקב"ה מגפה בצאנו של לבן באותו היום שהניחו יעקב ונשתיירו מעט מהרבה כדי להפרות צאן לבן על ידו (בראש' רבתי, אלבק, 129). על פרי גודל לבב מלך אשור, על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר (רש"י, ישע' י יב). ויבטח על הבורא יתברך להפרותה (את האדמה) ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). ― °וכמו קל: לא יתן פריו, כשהוא מפרה משיר פירותיו (רש"י, ויקר' כו כ).