1, ש"ז אין מ"ר ולא סמי',  שם המין להאנוש, Artbenennung des Menchen; nom générique de l'homme; gener. term for man : נעשה אָדָם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראש' א כו). זכר ונקבה בראם וכו' ויקרא את שמם אָדָם (שם ה ב). — ולהבדילו מיתר בע"ח: מבכר אָדָם ועד בכור בהמה (שמות יג טו). פטר כל רחם בבני ישראל בָּאָדָם ובבהמה לי הוא (שם ב). וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מֵאָדָם עד בהמה (בראש' ז כג). — *ולהבדילו מהאלהות: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקב"ה וכו' (סנה' לח.). — וישמש: א) שם לכל מין האנושי, Menchengeschlecht, Menschheit; genre humain, humanité; human race : ויהי כי החל הָאָדָם לרב על פני האדמה (בראש' ו א). וינחם יי' כי עשה את האָדָם בארץ (שם ו). —ב) האנשים, die menschen; les hommes; mankind: ושח גבוהות האָדָם ושפל רום אנשים (ישע' ב יז). — ועם כל: אני אמרתי בחפזי כל הָאָדָם כזב (תהל' קטז יא). כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל הָאָדָם לכל עמך ישׁראל (מ"א ח לח). טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל הָאָדָם (קהל' ז ב). ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל הָאָדָם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במד' יז לב). — ג) פרט אחד מהאדם, כמו איש, ein mensch, jemand; quelqu'un, un homme; some one: אָדָם כי יקריב מכם קרבן (ויקר' א ב). אָדָם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכו' יטמא (במד' יט ד). למה תשמע את דברי אָדָם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (ש"א כד י). וירע להם רעה גדלה אשר בא אָדָם לבקש טובה לבני ישראל (נחמ' ב י). אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא (ירוש' תענ' ב סה:). — ואחרי שלילה, במשמ' שום אדם: ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אָדָם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה (ש"א יז לב). אל תרוב עם אָדָם חנם (משלי ג ל). — ד) יצור חלש, לא שלם בתכלית השלמות: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כְּאָדָם תמותון (תהל' פב ו-ז). והמה כְּאָדָם עברו ברית שם בגדו בי (הושע ו ז). אם כסיתי כְאָדָם פשעי לטמון בחבי עוני (איוב לא לג). ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא חרבו וחליתי והייתי כאחד הָאָדָם (שופט' יו ז. —  ה) להפך, יצור חשוב: ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור הָאָדָם המעלה (דהי"א יז יז). ויעשהו כתבנית איש כתפארת אָדָם לשבת בית (ישע' מד יג). כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם (יבמ' סג.).  — ו) יצור משכיל: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אָדָם לי (משלי ל ב). הן הָאָדָם הלז היה בתבל כאחד מצבא המרום במרום, לבבו מני ים רחבו גדותיו (ידע' בדרשי, בחי"ע ב ד-ה). — ז) *האנשים, הבריות בכלל, an; on; one: אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת (ברכ' ד:). אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל (סוכ' מט:). שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו (ב"ק קיט.). אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה (ב"ב י.). שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן (רמב"ם דעות ג א). לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב (שם ד א). לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין (שם יג). כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק (שם יד). — ח) בחבור לשם או תאר: אָדָם בליעל איש און הולך עקשות פה (משלי ו יב).  זה חלק אָדָם רשע מאלהים (איוב כ כט). — והשם המתאר קודם: והוא יהיה פרא אָדָם (בראש' יו יב). בן חכם ישמח אב וכסיל אָדָם בוזה אמו (משלי יה כ).  אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אָדָם יבלענו (שם כא כ). — ט) ומפני שהאדם הראשון נקרא אדם, על כן יֵאמר לאיש אחד בֶּן-אָדָם, ולרבים בְּנֵי-אָדָם, בפרט להורות על תכונת האדם שבו, אם למעלה או לחסרון: לא איש אֵל ויכזב, בֶן-אָדָם ויתנחם (במד' כג יט). הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רמה וּבֶן-אָדָם תולעה (איוב כה ה-ו). מה אנוש כי תזכרנו וּבֶן-אָדָם כי תפקדנו (תהל' ח ה). מי את ותיראי מאנוש ימות ומִבֶּן-אָדָם חציר ינתן (ישע' נא יב). — ולנכח: ויאמר אלי בֶּן-אָדָם עמד על רגליך ואדבר אתך (יחזק' ב א). ואתה בֶן-אָדָם שמע את אשר אני מדבר אליך (שם ח). בֶּן-אָדָם צפה נתתיך לבית ישראל (שם ג יז). בהנחל עליון גוים בהפרידו בְּנֵי אָדָם (דבר' לב ח). אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בְּנֵי אָדָם (ש"ב ז יד). בְּנֵי אָדָם שִנֵּיהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (תהל' נז ה). - ובמשמ' אנשים בכלל: משמים הביט יי' ראה את כל בְּנֵי הָאָדָם (תהל' לג יג). השמים שמים ליי' והארץ נתן לִבְנֵי אָדָם (שם קיה יו).  עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בְּנֵי הָאָדָם (קהל' ב ח). מי יודע רוח בְּנֵי הָאָדָם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה (שם ג כא). - ובתו"מ: אמר ר יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (ירוש' נדר' ו לט ג). דברה תורה כלשון בני אדם (ברכ' לא:). אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים (שבת קנא:). דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר (רמב"ם דעות א א). כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה (שם ב א). — ושגור הדבור: פלוני אינו בֶּן-אָדָם כלל, לאמר אינו בן דעת, אינו מתנהג כמנהג בני אדם, וכדומה.— ויאמרו: גם זה בֶּן אָדָם, וכדומה, עי' ערך בֵּן. — לֹא-אָדָם: ונפל אשור בחרב לא-איש וחרב לֹא-אָדָם תאכלנו (ישע' לא ח).  — אָדָם לְאָדָם, כמו איש לרעהו: כמים הפנים לפנים כן לב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט). — *ובצירוף עם חָבֵר: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו (יומ' פה:).