או פֶּרֶז, ש"ז, רק מ"ר פְּרָזִים1: יצאת לישע עמך לישע את משיחך מחצת ראש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה נקבת במטיו ראש פְּרָזָו יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר (חבק' ג יג-גד). — ואמר הפיטן: נטית קשתך ראש פרזיו לנקוב, קריות ומבצרים נחשבו לרקוב, מלפני אלוה יעקב (ר' שמעון בר יצחק, ויושע, יוצ' ז פסח). — ואמר המשורר: נטה העט כמו מטה עלי ים תעודה עד תגל סודו ורזיו, והך בו ראש מקנא עד כלותו ונקבת במטיו ראש פרזיו (ר"י חריזי, תחכמוני ט, 97). — °פָּרָז במשמ' גבור, שם אחד הכלים במשחק השחמט2 הבא במקום המלכה של היום, ואמר המשורר: כמו פרז לכל פנים יהי שב ומלחמתו כמלחמתו תחשב, והפרז יהי מטה פסעיו ומסעיו לארבעת רבעיו, והפיל בקרב הולך וקרב והוא נצב על הצד כאורב כמו פרז הליכתו אבל יש לזה יתרון למה שהוא משלש (ראב"ע, אשורר שיר, כהנא א, 157).
1 [מלה סתומה שפרושה אינו ידוע. השבעים תרגמו מושלים (δυναστῶν) והוולג' לוחמים (bellatorum), ות"י בדרוש: רישי משרית פרעה, ופרש רש"י: ראשי עריו וטירותיו כמו פרזות תשב ירושלם וכו'. והראב"ע: על הרשע לבדו נקבת ראשו שהוא ראש ומלך על פרזיו, ומעין זה הערוך ערך אנדרפתא: פרזין והן הרשעים. ורד"ק: כלומר חיילותיו וקראם פרזיו לפי שיבואו לרוב והם יושבים סביבות ירושלים בפרזים יושבי הפרזות וכו'. והחדשים מנסים לתקן הנוסח ללא הצלחה. ובסהמ"א השתמשו במלה ע"פ הכתוב במשמ' רשעים או חילים. ומה שנראה ביותר הוא שהמלה פרזו באה כהשלמה אל להפיצני, כלו' להפיץ אותי לכל רוח, ללא חומה וגדר מפריעות. ועי' גם פְּרָזִי. והמחבר רשם בהערותיו בגליון התנ"ך שלו: פרזו ויסערו להפיצני, בערב' פרז הרוח, עבר.]
2 [אמנם השם פרז בשמוש זה הוא פרסי' אבל חכמי ימי הבינים זהו אותו כנראה עם (ראש) פרזיו הנזכר בכתוב, כמלה עברית.]