פְּרָזוֹן

ש"ז, בכנ' פִּרְזוֹנוֹ, — ישיבה בארץ פְּרָזוֹת, ישוב חפשי ובטוח ללא חומה ומגן: חדלו פְרָזוֹן1 בישראל חדלו (שפט' ה ז). שם יתנו צדקות יי' צדקת פִּרְזוֹנוֹ2 בישראל אז ירדו לשערים עם יי' (שם שם יא). — ואמר הפיטן: נחמת עם תקרב ותוציא מפרזון, כדברת בחורב על יד ציר בחזון (ר"י הלוי, אשר יסד, גנזי ירושלם א מז), פרזוני כנען רגשו וחלו, פאתי מואב ברעד חלחלו, פחתי אלופי אדום אז נבהלו (אתה הארת, יוצ' ז פסח, מחז' איטל' א, קיט:). — ואמר המליץ: ואעבור עליו ואראה דמות אדם בתוך הבאים אז חדלו פרזון ברצוני ועמדתי מרעיד אני והטבע ארשתי לי זה חמשת ימים (רש"פ, ד' כוסות, כוס ביד ה' א).



1 [הכונה: חדלו לשבת בפרזון, ואין פרזון נושא המשפט, ואין לראות במלה שם קבוצי במשמ' גבורים ומושלים כתרג' השבעים (δυναστοί) והוולג' (fortes). ות"י ורֹב המפרשים העברים פרשו כלשון ערי הפרזי, פרזות, וכן נאמר במדרש (ילק"ש שפט' ה): העיירות הקטנות שחרבו בימי סיסרא כיון שעמדה דבורה נעשו אמהות.]

2 [כנראה הכונה: צדקתו (נצחונו) שהשיב פרזון, ישוב חפשי, בישראל.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים