*, ש"נ, — שה"פ מן א. פָּרַךְ, פעלת האדם הפורך ושובר1, ובהשאלה במשמ' פְּרִיכַת הגוף בעבודה קשה: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, רבי אלעזר אמר בפה רך, רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (סוטה יא:). מודה ר' אלעזר שהוא בפריכה (ר' אויא, מד"ר שמות א). — ואמר הפיטן: שקדתי ושקעתי וטבעתי בפריכת מוני שנת רדמתי היא אם לא תקדמני (רסע"ג, אמרה אם, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, של). — °ובמשמ' העקרית, שבירת אגוזים ורמונים וכדו': ויום הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ופציעת אגוזים ופריכת רמונים כל היום (רמב"ם, שביתת עשור א ג).