*, ש"נ, — שה"פ מן ב. פָּרַח, מעשה השחין הפורח באדם, Ausschlag, Ausbruch; éruption; eruption: כל פריחת ראשי איברים שבפריחתן טהרו טמא כשיחזרו טמאים וכו' כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב את הפריחה כל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת אינו מעכב את הפריחה (נגע' ח ד-ה). (בהרת) ראשונה אינה זוקקת לטמא בשער לבן ובפסיון ואינה מעכבת את הפריחה (תוספת' שם ב טו). שער לבן החוזר אחר פריחת1 החליט מחייה שער לבן והפסיון או אחר פריחת הסגר טהור (שם שם ג ט). — ובבגדים: מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה וכו' (ר' נתן בן אבטולומוס, זבח' מט:). — ובסהמ"א: דכל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת (ר"ש, נגע' י ט). ואם פרוח תפרח הצרעת, פריחה זו לשון פרישות ר"ל אם נתפשט אז הלובן וכו' (ר"א הקראי, גן עדן, טמאה וטהרה ב, קיז).