*, או פַּרְשָׁה, ש"נ, מ"ר פרשיות, פסקה ענינית מסֻימת בספר, ביחוד בספר התורה ואף בנביאים וכתובים1,  Abschnitt; partie, chapitre; section, chapter:  ודורש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כלה (פסח' י ד). אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה, וידוי מעשר וכו' ואלו נאמרין בלשון הקדש מקרא ביכורים וכו' ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה וכו' (סוטה ז א-ב). ספר שנמחק ונשתייר בו שמנים וחמש אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים (ידים ג ה). תינוקות ורב מתקינין פרשיותיהן לילי שבת לאור הנר (רשב"ג, תוספת' שבת א יב). מגלגלין זכות על ידי זכאי וכו' להעמיד הימנו פרשיות של זכות הראיות לעמוד הימנו, וחובה על ידי חייב להעמיד הימנו פרשיות של חובה הראויות לעמוד הימנו (שם יוה"כ ה יב). פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד (שם תענ' ד ד). ונושאין ונותנין בפרשת העינין כל הלילה ואם היה רוצח נושאין ונותנין בפרשת רוצח ואם היה מגלה עריות נושאין ונותנין בפרשת גילוי עריות (שם סנה' ט א). ר' עקיבא אומר כל פרשה שהיא סמוכה לחברתה למדה הימנה, ר' אומר הרבה פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב וכו' כיוצא בו אתה אומר אתם לא עמי ואומר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' (ספרי במד' קלא). כתב וכו' פרשה סתומה פתוחה, פתוחה סתומה וכו' הרי אלו יגנזו (שם דבר' לו). מניין לקריאת הפרשה רבי אידי בשם רבי יצחק ויעש מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה מיכן לקריאת הפרשה (ירוש' יומא ז א). היתה הפרשה של חמשה פסוקים קורא את כולה (שם מגי' ד ה). לא פרשת גירות כהרי פרשת שילוח טמאין (שם ב"ק א א). לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור (רב הונא בר יהודה בשם רבי אמי, ברכ' ח.). כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי (רבי שמואל בר נחמני, שם י.). בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור (ר' יהודה בר זבידה, שם יב:). יכול תהא כל הפרשה צריכה כוונה ת"ל האלה עד כאן צריכה כוונה (שם יג.). איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה, בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך (בר קפרא, שם סג.). רבי יצחק ורבי יוחנן ורבי יודן גיורי הלכו לשמוע תורה מר"ש בן יוחאי, אית דאמרי פרשת נדרים ואית דאמרי פרשת נסכים (מד"ר בראש' לה). ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא אמר לו עמוד וקרא בתורה אמר להם לא עברתי על הפרשה (שם שמות מ). ד"א מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם (שם ויקר' כה). מה גלים הללו בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים כך בין כל דבור ודבור פרשיותיה ודקדוקיה של תורה היו כתובים (ר' יוחנן בשם חנניא, שם שם, ידיו גלילי זהב). שלש פרשיות כתב לנו משה בתורה וכל אחת ואחת יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים, פרשת נזיקים, פרשת קדושים תהיו (ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי, פסיק' רב', החודש, עו). — ובסהמ"א: לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם ועל ידו נתקלל כנען וכו' לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנען (רש"י, בראש' ט יח). שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות (רמב"ם מזוזה ז א). — ואמר הפיטן: פרשה זאת להגות בקץ זה, פלסיה להקדים לפלס צר ובוזה (ר"א קליר, מעתיק פלוסים, קרוב' שקלים). אצורה ומפרשה, עצורה ולא מפרשה, זאת חקת הפרשה, בכל שנה מתפרשה (הוא, אצורה ומפרשה, קרוב' פרה). חכמי לבב חכמו קבוע ולתקנה, ארבע פרשיות תמיד לקרות ברננה, לעתים מזמנים שנה בשנה (משה בן חבוב, את פני מלך, יוצ' הפסקה שניה). — ואמר המשורר: נאם אברם אסיר תקוה, אשר פתח עני יתרו, עדי הלך חצי לבו, וענה הנדוד יתרו, וזה פרש בפרשה, תחלתה דבר יתרו (ראב"ע, נאם אברם, כהנא א, 9). וראשית פרשה עלי פיהו קשה אשר היא נדרשה בפי התינוקים (הוא, נדוד הסיר, שם 27). — *ראשי פרשיות, התחלות הפרשיות, המלים או הפסוקים שהפרשיות מתחילות בהן: מאי לאו לקרות, לא, לסדר ראשי פרשיות וכן אמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו, וכולה פרשה לא וכו' (שבת יב:). — *עֵרוּב פרשיות, עי' *עֵרוּב. — °פָּרָשָׁת השבוע, סדר מסדרי התורה הנקרא בבית הכנסת באותו שבוע. — *פָּרָשָׁה, מ"ר פְּרָשׁוֹת, התפצלות, הסתעפות, בין הפרשות, פי הפרשה: עד היכן חוט השדרה אמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות (חול' מה:). בעי רב פפא את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו, בעי רבי ירמיה את"ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו, ת"ש הפרשה תידון כבשר מאי לאו פרשה ראשונה ושניה, לא, שלישית (שם מו.). — ובסהמ"א: עד בין הפרשות דומה (חוט השדרה) לחרות של דיקלי (והזהיר, ויקרא מ:, שמיני). עד היכן חוט השדרה תחלתו מבחוץ לפולין שבתחלת העורף עד סוף פרשה שניה שלא ישאר אחריה אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחלת האליה, ושלש פרשיות הן ואלו הן שלשה עצמות דבוקין זה בזה למטה מחליות של שדרה (רמב"ם, שחיטה ט ג-ד). — וּפָרָשַׁת דְּרָכִים, מקום שהדרכים מתפרשות בו, אֵם הדרכים: המבכרת שהפילה שליא וכו' ואין קוברין אותה בפרשת  דרכים וכו' (חול' ד ז). כותבין מקלט מקלט על פרשת דרכים כדי שיהא רואה וגולה לערי מקלט (ר' אליעזר בן יעקב, תוספת' מכות ג ה). אין לך דרך שאין בה עקמימיות וכו' ואין לך דרך שאין בה פרשות (ספרי דבר' כ). משל לאחד שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים וכו' (שם שם נג). בן סורר ומורה וכו' צפה הקב"ה שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וכו' (ירוש' סנה' ח ז). פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר (ר' יהושע, עירוב' נג:). שהיתה (לאה) שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים וכו' (ב"ב קכג.). כשגרשו (אברהם לישמעאל) ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות (מד"ר שמות א). אבא תחנה חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה וכו' ומצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים (שם קהל', סדרא תליתאה, לך אכול). לצור גבוה שהיה עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלין בו וכו' (ר' סימאי, פסיק' ר"כ, שובה, בובר, קסה.). — °פָּרָשַׁת ימים, פעֻלת האדם הפורש בים: קוינו לראות נחת ומרגוע ולנוח מיגע הסחורה והליכת מדברות ופרשת ימים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 169). — ואמר הפיטן: פרשת דרכים כגע עם משלח, צדדם מארח פלשת טוב ובלח (משה בר קלונימוס, אימת נוראותיך, קרוב' ח פסח). — *וּפָרָשַׁת הָעִבּוּר, זמן פרישת השכינה מישראל , רחוק קץ הגאולה2: המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך (ר' יהושע, ברכ' ד ד).