ב. פִּתּוּחַ

*, ש"ז, — כמו פֶּתַח: כל כלי פתוח, כלי שמקבל טומאה דרך פתוחו (ר"א, ספרי במד' קכו). כל כלי פתוח, שומע אני אפילו כולו ת"ל פתוח, על פתוחו אמרתי ולא על כולו (אבא חנין משום ר' אליעזר, שם שם). — ושה"פ מן פָּתַח, פִּתּוּחַ ידים ורגלים: ואיזהו שפיר מרוקם, היה אבא שאול אומר תחלת ברייתו ברושם וכו' פיתוח ידים ורגלים אין לו וכו' (תוספת' נדה ד י). — °פעלת המפתח, הפותח לתמיד: ופתחו שעריך תמיד, ל' פתוח, ממשקולת ל' כבד ע"ש שפתיחתן פתיחת עולם, פתיחת תמיד (רש"י, ישע' ס יח). — °ופִתּוּחַ הארץ, חרישת הארץ: והעובד העצל יספיק לו בפתוח הארץ ובחרישה אחת וכו' ופעמים יזרע על הארץ מאין פתוח (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, שופטים קסח.).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים