° 1, פתחא, ש"נ, — כמו פַּתַּח, שם תנועה מתנועות הלשון: שם הנקודות קמצה פתחה צרי סגול חלם שרק חרק (דקדוקי הטעמים לבן אשר סי' י, עמ' 12). ולמטה ממנה קמצה והיא במצב הגדול במחצה ולמטה ממנה פתחה לחריצה ואַי במצב האמצעי למליצה (שם סי' לו, עמ' 34). והקלה שבשלשתם (בשלוש אותיות אהוי) היא הא הנחה הנקראת בלשוננו פתח גדול נסתר שתנועת זו הפתחה או התנועה כמו שתקרא אותה אינה כי אם אויר יוצא מן הריאה (ר' יצחק הישראלי, פרוש ס' יצירה בקונטרוס המסורת של בן אשר לדוקס). כמו וילַך ויאמַר וזקַנתי ותשבַרנה וכו' ומפני שקשה להעתיק השבר אל פתחא גדולה2 מבלי גלגול, אבל העתיקוהו אל פתח (ר"י א"ת, כוזרי, ב פ). מבלי ספק שהיה שמור בלבבות בפתחא והקמ"ץ והשבר והנטיה והשו"א והטעמים בלב הכהנים (שם ג לא), שאין מדברים באות מהאותיות בעוד שלא תמצא אלה ר"ל הפתחא לאלף וההא והקמוץ לוי"ו לוא"ו והשבר ליו"ד (שם ד ג). ממה שחברו עליו האחרונים ואמרו זו היא צורת הקמצה וזו היא צורת הפתחה וכו' (הורית הקורא, דרנבורג, 53). וכן כל לשון אכילה, אם בשלש נקודות פעולה, בפתחה מלולה, בלי לשון כלולה (שם, 67).