פַּתְחוּת

°, ש"נ, —  תכונת האות המנֻקדת בְּפַתַּח1: כי ממנהג העברים שלא יעתיקו הפתחות הנעתקת2 מהצרי בתוך הדברים כמו פתחות ואתה בתוך הערלים תשבר ותשכב אשר היא נעתק מן הצרי, אל הקמצה לא באתנח ולא בסוף פסוק (הרקמה ו, הוצ' וילנסקי, צט). שדעתם בהעתקת שער ארץ מהפתחות אל הקמצות לפאר המלה ולהעתיקה אל מדריגה עליונה (שם שם). ואשר יִזֶּה הוא כמו יִטֶּה מבנין הקל, ובפתחות היוד מהכבד והאות המובלע נון (אבן גיקטיליא, פוזננסקי, 97). וטעם פתחות בי"ת במקום דברי משה והטעם במקום הידוע היום (ראב"ע, בראש' כח יא). ולי אני בנימין נראה פתר רבנו מפני פתחות ה"א הַעיט ואשר פתר לשון תימה (בספר הגלוי לר"י קמחי, 23). ותדע כי באמת לא הפך ר' יעקב את המקרא וקרא בפתחות לא בשלש נקודות (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס, מט). ונשאלתי על פתחות הלמ"ד ולא מצאתי מענה (ר' אליהו בחור, נמוקים בשרשי רד"ק, ענה).



1 [נמצא גם בגוף הערבי של כתאב אלמשתלחק לריב"ג, עמ' 133.]

2 [בהוצאת גולדברג (עמ' 41): הנעתקות, ואולי במקום זה כִּוֵּן במלה פתחות למ"ר מן פַּתַּח או פַּתְחָה.]

חיפוש במילון: