פִּתֵּחַ
*, ת"ז, — כמו פָּתוּחַ, שלם בראיתו, הרואה בעיניו. פיקח שנתחרש וחזר ונתפקח, פיתח1 שנסתמה וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר (משנה בירוש' גיט' ב ו). היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, פיקח ונתחרש פיתח2 ונסתמא3 שפוי ונשתטה פסול (ב"ב קכח.).
1 [כך במשנה שבירוש' ובמדב"מ וכך בהלכות פסוקות, 49; בדפוסי המשניות ובבבלי: פתוח, ועי' א. פָּתַח.]
2 [במקום אחר (ערכ' יז:): פתוח, ובהלכות פסוקות לתלמידי רב יהודאי גאון, עמ' 49: פתיח.]
3 [בכ"י מינכן: פקח ונסתמא פתח ונתחרש, ועי' ד"ס.]