ש"ז, פָּתַח, עם הא המקום פָּתְחָה, כנ' פִּתְחוֹ, פִּתְחָהּ, מ"ר פְּתָחִים, סמי' פִּתְחֵי, כנ' פְּתָחֶי, פְּתָחֶיהָ, פְּתָחֵינוּ, פִּתְחֵיהֶם, -הן, — א) מקום פָּתוּחַ להכנס ולצאת,  Öffnung, Eingang; ouverture, entrée; opening, entrance,  פֶּתַח השער, פֶּתַח הבית, האהל, התבה וכו': צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה וּפֶתַח התבה בצדה תשים (בראש' ו יו). וירא אליו יי' באלוני ממרא והוא ישב פֶּתַח1 האהל כחם היום (שם יח א). ושרה שמעת פֶּתַח1 האהל והוא אחריו (שם שם י). ויצא אלהם לוט הַפָּתְחָה והדלת סגר אחריו (שם יט ו). ואת האנשים אשר פֶּתַח1 הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצוא הַפֶּתַח (שם שם י). ותשב בְּפֶתַח2 עינים אשר על דרך תמנתה (שם לח יד). ועשית מסך לְפֶתַח האהל (שמות כו לו). ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פֶּתַח אהל מועד ורחצת אתם במים (שם כט ד). ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פֶּתַח אהל מועד (שם שם לב). ונתתה את מזבח העלה לפני פֶּתַח משכן אהל מועד (שם מ ו). ויצא הכהן מן הבית אל פֶּתַח הבית (ויקר' יד לח). וקלעי החצר ואת מסך פֶּתַח החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב (במד' ג כו). ואת קלעי החצר ואת מסך פֶּתַח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב (שם ד כו). ודתן ואבירם יצאו נצבים פֶּתַח אהליהם (שם יו כז). והוציאו את הנער אל פֶּתַח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה (דבר' כב כא). ויורידו את נבלתו מן העץ וישליכו אותה אל פֶּתַח שער העיר (יהוש' ח כט). ונס (הרוצח) אל אחת מהערים האלה ועמד פֶּתַח שער העיר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו (שם כ ד). וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד פֶּתַח השער (שפט' ט מ). ויבא אבימלך עד המגדל וילחם בו ויגש עד פֶּתַח המגדל לשרפו באש (שם שם נב). ותבא האשה לפנות הבקר ותפל פֶּתַח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור (שם יט כו). פֶּתַח הצלע התיכנה אל כתף הבית הימנית (מ"א ו ח). ואת פֶּתַח הדביר עשה דלתות עצי שמן (שם שם לא). וכן עשה לְפֶתַח ההיכל (שם שם לג). וכל הַפְּתָחִים והמזוזת רבעים שקף (שם ז ה). ויהי כשמע אחיהו את קול רגליה באה בַפֶּתַח ויאמר באי אשת ירבעם (שם יד ו). ויקם וילך צרפתה ויבא אל פֶּתַח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים (שם יז י). ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה ישבים איש על כסאו מלבשים בגדים בגרן פֶּתַח שער שמרון (שם כב י). וארבעה אנשים היו מצרעים פֶּתַח השער (מ"ב ז ג). ואנו ואבלו פְּתָחֶיהָ3 ונקתה לארץ תשב (ישע' ג כו). על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פִּתְחֵי נדיבים (שם יג ב). ובאו ונתנו איש כסאו פֶּתַח שערי ירושלם ועל כל חומתיה סביב ועל כל ערי יהודה (ירמ' א יה). ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראית אלהים אל פֶּתַח שער הפנימית הפונה צפונה (יחזק' ח ג). ויבא אתי אל פֶּתַח החצר (שם שם ז). ואחתר בקיר והנה פֶּתַח אחד (שם שם ח). וימד את השער מגג התא לגגו רחב עשרים וחמש אמות פֶּתַח נגד פֶּתַח (שם מ יג). בראש המיות תקרא (החכמה) בְּפִתְחֵי שערים בעיר אמריה תאמר (משלי א כא). הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פֶּתַח ביתה (שם ה ח). הלא חכמה תקרא וכו' ליד שערים לפי קרת מבוא פְתָחִים תרנה (שם ח א-ג). אהב פשע אהב מצה מגביה פִּתְחוֹ4 מבקש שבר (שם יז יט). לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדברה ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לְפֶתַח תקוה5 וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים (הוש' ב יו-יז). אם נפתה לבי על אשה ועל פֶּתַח רעי ארבתי (איוב לא ט). כי עארוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדם ולא אצא פֶּתַח (שם שם לד). הדודאים נתנו ריח ועל פְּתָחֵינוּ כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך (שה"ש ז יד). — פֶּתַח המערה: ויהי כשמע אליהו וילט פניו באדרתו ויצא ויעמד פֶּתַח המערה והנה אליו קול (מ"א יט יג). — פִּתְחֵי עולם, שערי השמים6: שאו שערים ראשיכם והנשאו פִּתְחֵי עולם ויבוא מלך הכבוד (תהל' כד ז). — וּפִתְחֵי ארץ: ורעו את ארץ אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בִּפְתָחֶיהָ7 והציל מאשור כי יבוא בארצנו וכי ידרך בגבולנו (מיכה ה ה). — פִּתְחֵי הפה, השפתים: אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פִּתְחֵי פיך (שם ז ה). — ובתו"מ: כל הפתחים והשערים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות חוץ משל אולם, כל הפתחים שהיו שם היו להן דלתות חוץ משל אולם (מדות ב ג). עיר של רבים שחרבה ונשתיירו בו גודריות גבוהות עשרה טפחים אף על פי שאין צורות פתחיה ניכרין הרי זה מתעברת להיות כעיר (תוספת' עירוב' ז ד). פיתחי גינות שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים (שם שם י א). הפתח הפתוח למרפסת אין לו אלא ארבע אמות (שם ב"מ יא יב). לא יפתח אדם פתח על גבי פיתחו של חבירו (ר' מאיר, שם ב"ב ב יד). זיתים השלחין הנמכרין על פתחי מרחצאות אסורין באכילה ומותרין בהנאה (שם ע"ז ד ח). בתי בדין שפתחיהם לפנים וחללן לחוץ או פתחיהן לחוץ וחללן לפנים בית שמאי אומרים אין פודין בהם מעשר שני כאלו הם בפנים (שם ערכ' ה טו). וגלח הנזיר פתה אהל מועד, הא אין שם פתח פתוח לא היה מגלח (ספרי במד' לה). אי זו היא חצר, תני רבי ישמעאל כל שהשומר יושב על פיתחה ומשמר (ירוש' מעשר' ג ו). איסקופה שלפני הפתח, אחרים אומרים כל זמן שהפתח פתוח כולה מלפנים (שם שבת א מ). לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת (רב חסדא, ברכ' ח.). כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה וכו' תרגמה רבי אבא במשכים לפתחו (שם יד.). כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח (שבת קמו.). משל לפלטין גדולה שהיה לו פתחין הרבה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פקח אחד נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת (רב נחמן, מד"ר בראש' יב). מלמד שתלת (תמר) עיניה בפתח שכל העינים תלויות בו ואמרה יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אצא מן הבית הזה ריקנית (ר' אמי, שם שם פה). — ובמליצה: לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא מחט סידקית (ר' יוחנן, עירוב' נג.). — *פֶּתַח בית דין, כמו שער בית דין: אם היתה עיר של גוים סוקלין אותה על פתח בית דין (ירוש' כתוב' ד ה). — *פֶּתַח בית אב במשמ' דין הוצאה אל פתח בית האב לשם סקילה: הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזנתה הרי זו בחנק, אין לה לא פתח בית אביה ולא מאה סלע, היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע, היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבריה, יש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב הרי זו בסקילה (כתוב' ד ג). — *ובהשאלה, לא עבר על פיתחה של תורה, לא למד: ניכר הוא זה שלא עבר על פיתחה של תורה (ירוש' שבת ז ב). — פֶּתַח קרקע: שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו (רב אסי, חול' סב:). — *ושאל אדם על הַפְּתָחִים או חזר, סבב על הפתחים, הלך מפתח לפתח: מי שמת והניח בנים ובנות וכו' נכסים מעוטין הבנות יזונו והבנים ישאלו8 על הפתחים (ב"ב ט א). המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר (ירוש' פאה ח ז). אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים (כתוב' מג.). משל לבן מלכים שקלקל עם א' מן השפחות כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו (מד"ר בראש' טו). אילו תרנגלתו של אחד מהם אבדה היה מחזיר עליה כמה פתחים להביאה (בשם ר' אבא, שם שם נד). ועי' חָזַר, סָבַב, — *וְסָתַם את הַפֶּתַח בפניו, בהשאל', נעל בפני עצמו את הדלת עד שאין שוכרים אותו כפועל: מלמדים את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו (ב"מ ז ה). — *ומצא פֶּתַח להכנס בו, מצא אפשרות והזדמנות ופתחון פה: מתוך דבריה (של חוה) מצא (הנחש) פתח להכנס בו, אמר לה אין צווי זה אלא עין רעה (פדר"א יג). — ומצא הנודד או הנזיר פֶּתַח לנדרו, מצא אפשרות להתיר נדר לעצמו וכדו': יודע אני שיש נזירים אבל איני יודע שהנזיר אסור לשתות יין וליטמא למתים, ר' שמעון אומ' אין לך פתח גדול מזה (תוספת' נזיר' ב ג). כל הנדרים צריכין פתח ממקום אחר ואילו פתחן בצדן (ירוש' נדר' ג א). אפילו בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו (כתוב' סא:). למאה וחמשין (נזירים) מצא להם (שמעון בן שטח) פתח ומאה וחמשין לא מצא פתח (מד"ר בראש' צא). — *וּפָתַח פֶּתַח במשמ' נתן אפשרות: אמר (משה) לפניו רבש"ע אתה פתחת לי פתח שאעמוד ואתפלל על בניך, עמדתי והתפללתי עליהם ושמעת תפלתי וסלחת לעוונם (ספרי דבר' כז). — *וּפָתַח פֶּתַח של תשובה וכדו': מלמד שפתח להן הקב"ה פתח של תשובה (ר' אבא בר כהנא, מד"ר בראש' לח). פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו (שם שה"ש, אני ישנה) — *ובהשאלה לדבר מעמיק ומרחיק, הבעת דברים שאין הפה יכול לאמרם: זה הפתח פתוח עד התהום שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (ר' אלעזר, שם קהל', את הכל). שמנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא, שנאמר כסו פניו חרולים (מדה"ג דבר', הסגלה, 119). — ובסהמ"א: יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים (רש"י , בראש' יו ח). בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס באין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטען כך וכך ויזכה בדין (הוא, כתוב' כה:, ד"ה בהדי דאזיל). ומלחשים עם הדיינין לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה (הוא, סוט' מז:, ד"ה לוחשי). ומי שבא והתיר דב"ז במצרים לא יפה עשה כי אפילו יהיה מותר פתח הוא לכמה קלקלות (ר"י ברצלוני, ספר העתים, ערבי שבתות א). קושרת אשה מפתחי החלוק אף על פי שיש לו שני פתחים (רמב"ם שבת י ג). זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח טפח מביא את הטומאה, היה אוכל בפתח פחות מטפח וטומאה בבית כלים שתחתיו טמאין (הוא, טומאת מת יז ב). והאי שקוף יש לפרש בשל פתח או בשל חלון (ר"ש, נגע' יב ד). גזלן הבא לעשות תשובה ולהחזיר הגזלה אמרו חכמים אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו פתח לדרכי תשובה (טוחו"מ שסו א). ועכשיו היה דבר משה בתפלתו שאם יגיע ענשם לכך יהיה פתח לאומות החולקין שאין העם חלק סבת הסבות ית' (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ח). ידו תקיפה שהיה יושב בפתח אדוני הארץ (פלא יועץ, קמח). סגור פתחך ושבח שכנך (שם רסו). — ואמר הפיטן: ומי יפתח סגור פתח בכל מעוה סגרתיהו (יבוא לחדרו, אהבה לפסח, הגדה מצוירה ומנק', כ"י בריט' מוז'). — ואמר המשורר: אל תתמה על רהב תבל גם תתהלל בפתחיה כי שם חרב מות תרעה כל שוכן בה בפתחיה (רמב"ע, תרשיש ח, 68). — °עשה פֶּתַח לדבר: וירצו עכשיו יורשי יעקב זה להשביע ללאה זו ויעשו פתח לדבר לפי שכתב בצוואתו יעשו ב"ד מה שיראו (תשו' הגאו' ר, בית תלמו' ה, 254). — °פֶּתַח הבנת דבר: ופתח הבנת כלם תמצאנה בזה הפרק (רוח חן ה). — °והניח פֶּתַח לטוען: ורוצה לוי ליתן לאחיותיו מה שפסקו להם בלב שלם והיה רוצה ראובן שלא יניח פתח לטוען (תשו' הגאו' סי' קצז, בית תלמוד ה, 253). — ב) *פֶּתַח במשמ' רחם האשה, פֶּתַח פָּתוּחַ, רחם של אשה בעולה, *וּפֶּתַח נעול, של בתולה: ותחת פתיגיל מחגורת שק, פתחים המביאים לידי גילה יהיו למחגורת שק (רבה בר עולא, שבת סב:). וה' פתחן יערה וכו' שנעשו פתחיהן כיער (רב או שמואל, שם שם). בנותינו כזויות, אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן (רב, פסח' פז). על ידי שבא (יהויקים) על אמו ועל כלתו ועל אשת אביו דא"ר יוחנן כללו של דבר בפתח שיצא בו נכנס (מד"ר ויקרא יט). ועי' א. פֶּתַח. — ובמשל: החדר לפנים מן הפרוזדור, העלייה נתונה על גבי החדר עד חצי פרוזדור ופיתחה של עלייה פתוח לפרוזדור (שמואל, ירוש' נדה ב ד). — ובסהמ"א: ומה הפרש בין בחור לנשוי, נשוי כיון דגמיר לה למילתא ידע בין פתח פתוח לשאינו פתוח ומהימן, בחור כיון דלא נסיב ליה כלל לא ידע בין פתח פתוח לפתח שאינו פתוח ולא מהימן (שו"ת הגאו' מן הגני' ב, גינצבורג, 160). קטורה זו הגר ונקראה קטורה שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה9 שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם (רש"י, בראש' כא א). אינו יכול לטעון טענת בתולים בין שאומרת שבא עליה מן האירוסין בין שאומרת פתח נעול מצא (תוס' כתוב' ט:, ד"ה אבל בגליל). — *פֶּתַח נדה, התחלת נִדּוּתָה של האשה הנדה, היום שבו היא מתחילה לספֹּר את ימי הטמאה10: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות (ר"א בן חסמא, אבו' ג יח). אין פתח בטועה פחות משבעה ולא יתר על י"ז (ערכ' ב א). טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי, פתחה שבעה עשר וכו' (ת"ר, בבלי שם ח.).