1, ש"ז, מ"ר צְבָיִם, צְבָאִים2, — חית השדה, דקה, מלאת חן, דקת הרגלים, לה עינים שחורות גדולות, קרנים עגולות, Gazelle; gazelle:  כאשר יאכל את הַצְּבִי ואת האיל כן תאכלנו (דבר' יב כב). זאת הבהמה אשר תאכלו וכו' איל וּצְבִי ויחמור ואקו ודישן ותאו וזמר (שם יד ה-ו). והיה כִּצְבִי מדח וכצאן ואין מקבץ (ישע' יג יד). — ולדמיון המהירות לרוץ: ועשהאל קל ברגליו כאחד הַצְּבָאִים אשר בשדה (ש"ב ב יח). הנצל כִּצְבִי מיד וכצפור מיד יקוש (משלי ו ה). גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וְכִצְבָאִים על ההרים למהר (דהי"א יב ח). — ודמיון למה שהוא יפה וחביב: דומה דודי לִצְבִי או לעפר האילים (שה"ש ב ט). סב דמה לך דודי לִצְבִי או לעפר האילים על הרי בתר (שם שם יז). — ובתו"מ: הזאב והכלב כלב הכופרי והשועל העזים והצבאים וכו' אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה (כלא' א ו). הצד צבי והשוחטו והמפשיטו המולחו וכו' (שבת ז ב). הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים (יהודה בן תימא, אבו' ה כ). החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר3 צבאים (בכורות ד ז). איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי נפלה פת מפי וקרא איש פלוני מאחריי וקרא לי עורב ונבח בי כלב ועבר נחש לימיני ושועל לשמאלי ופסק צבי את הדרך לפני וכו' (תוספת' שבת ז יג). מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים (שם שם יד ח). כתבו (את הגט) על קרן של צבי חתכו חתמו ונתנו לה פסול (שם גיט' ב ד). עלי קולקסייא שאסור לגמות בהן מים מפני שהצבאין אוכלין אותן (ר' יוסי, ירוש' שביע' ב י). בשוחט צביים אין בה גיד הנשה (שם שבוע' ג ד). מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י אינה מחזקת פירותיה, ד"א מה צבי זה קל מכל החיות אף א"י קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה, אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן וכו' (כתוב' קיב.). והרי צבי דאין (הקרנים) מפוצלות וחלבו מותר (חול' נט:). הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות (ר' אבא ב"ר כהנא, מד"ר בראש' לא). מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה וכו' (שם שה"ש, סוף). — *צְבָאִים, במשמ' עור צבאים, כחמר לכתיבת ספרים עליו4: המוכר וכו' ספר של צבאים ונמצא של גויל או יש בו טעות בין דף לדף הרי זה אין מכור (תוספת' ב"ב ד ז). לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים קלפים מפני שאינו מן המובחר (סופר' ב י). — *והניח אדם מעותיו על קֶרֶן הַצְּבִי5, הניחם בסכנה, אִבְּדָם: מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו, חנן אמר אבד את מעותיו וכו' אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי (כתוב' יג ב). — ובסהמ"א: שור גועה אריה שואג איל צוהל נמר צורח כבש חונב זאב זורד צבי מפרט6 דוב מגמגם חמור מבריס פיל נוהם ראם מצלצל גרפית מלבלב אדם מרנן שד מזמר זיז היה קורא וכו' (כסא ואיפודרומין של שלמה המלך, ביהמ"ד ילינק ה, 35). ובראותו יופי המקום וחמדתו ונעמו ותכונתו וכו' ופרדסיו והדסיו ואיליו וצבאיו שמח שמחה גדולה (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 21). פירש רבינו יעקב שהצבי שהוזכר באילו טריפות הוא אותו שאנו קורין עתה צבי שהרי אין עורו מחזיק את בשרו (סמ"ג מ"ע נט). יתומים שסמכו אצל ב"ה וזן אותן משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי (שו"ע חו"מ רצ כה). צבי ננס (צווערג הירש) גדול כחתול הבית והוא הקטן מכל החיות אשר פרסותם סדוקות (ברוך לינדא, ראשית למודים א ו, יד:). — ואמר המשורר: ותרוץ כצבי על הר מזמות כגבור בשפלה רץ בסוסו (רשב"ג, בחר מהחלי, ברודי, 6). ומי ירצה קנות מעם זמני בקרן הצבי יתן מחיריו (הוא, כשרש עץ, ברודי מבחר, צז). — °שם של חבה בפי המשוררים לעלם בבחינת יפיו ונעמו7, וגם בהשאלה לאלהים8: איה צבי עלג ואנה פנה עפר מקטר מר דרור ולבונה (ר"ש הנגיד, איה צבי, עטרת צבי לגרץ, 116). סוב תחזה יין כמו כרכום כי הצבי אותו בטל מסך (רמב"ע, תרשיש ב, 33). צבי פניו פנינים קודרים אש וגביע בידו זיק מאזר (שם שם 34). התנהה ופה נחסום מאלות על פרידת עפרים וְצִבְיֵי כפרים (שם ג, 39). אשא עון ימים ואסלח כל פשע זמן הרע אשר אשם, בלתי נתן פניו בְּצִבְיֵי חן עד נדדו גם אהלם אשם (שם ד 41), יום אורחות פרוד בְּצִבְיֵי נסעו אש תאוה חנם בלב האירו (שם ז, 60). הן פראים הם (אדום וערב) ואיך ידמו אלי יעלה על הצבי התרפקה (ר"י הלוי, יעלת חן, שעה"ש 107). ירושלים למוגיך השקי את כוס מרריך באה עת תענוגיך ושב הצבי אל חדריך (הוא, ירושלים, שם, 116). מה תאנחי יעלת צבי בי שמחי כי בך אשמחה (ראב"ע, אילת, איגר 149). בעון אבותי נהפך אבי עד לאורב ואקו למתי מועדי צבי חן יקרב (הוא, איך אני, שם 150). בחייך צבי חן אין לנפשי חסידות כחצי גרגר שעורה (עמנו', מחב' ח, 58). שאלתים ואיה עפרים וִצְבִיֵּי חמודות ויוני אפיקי עליה (אשחר עדתי, שבת שמעו, ספרד'). צבי חן החליף גילי בחילי והשבית כל רנני גם ששוני (שירי תימן, עמ' 311). עיני צבי ענוני שמוני עבד באין מחיר (שם, 333).