צִדוּ

* 1, ש"ע ותה"פ, — חֻרבן, תהו, שממה:  ענה נבוכדנצר ואמר להון הצדא שדרך מישך ועבד נגו, מהו הצדא וכו' רבי יוסי ב"ר חנינא אמר צדו, מה באתם לעשות ע"ז שלי צדו2, תרגום תוהו ובוהו צדיא (מד"ר ויקר' לג). אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע, א"ר אבהו אין הקב"ה מכה אומה ומושיבה צדו3 אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בזו וכו' (פסיק' דר"כ, נחמו, בובר, קכו:).



1 [בעקר מן הארמ' צְדוּ, צְדוּת, ואין לעמד על כך אם השתמשו במלה בעבר' בזכר או בנקבה.]

2 [כעין זה בתנחומא בובר בהעלותך טז: ועכשיו באתם להצדות ע"ז שלי, עי' ב. צָדָה, הפע'.]

3 [נ"א: צרו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים