1 [נ"א: הרהרתים, ערערתים.]

2 [בדפוסים: ציביתים, צבותים, אך כנראה הנכון ציבתים, כי את לשון הכתוב צובות (שבתוך חרצבות) שהוא לשון קשירה, דורש התנא. ואמנם גם במקום בעונות נמצא נ"א: בעינות (ועי' בסוף הערך עַיִן, במשמ' חֹר, טבעת של עץ בעֹל), ואפשר לפרש אף חרחרתי כלשון חר. ומ"כ פרש: לא הרהרתים ופקדתים בחלאים רעים ולא צביתים מלשון וצבתה בטנה, ע"כ. והעיר ש' קרויס (השלוח כא, 208, בהערה): ועדיין אנו צריכים לפרושו של הערוך שפירש עונות מלשון חוטין וכבלים ופירש "צביתים — לא אסרתים יחד" (עי' חדושי הרד"ל), והמליצה יפה עד מאד, כי החולי אוסר וחובש את האדם בכבלים במקור נודפס 'בבכבלים'. ובמוסרות וכו', ע"כ. אך לעמת זאת יתכן שעקר הדרש: ערערתים בחלאים (כלו' במחלות) וציבתים בעינו', כלו' בעִנּוּיִים, וצ"ע. והפעל ציבתים נוצר לשם הדרש בלבד.]