צִיג
°, ש"ז, כמו ציגה, — צעד של האדם הַצָּג, המתיצג, ואמר המשורר: פרוף אריגנו, צדק ענה הגיגנו והאלף וצלע נהוגנו, לעתים וידרכו ציגינו1 (רסע"ג, אהל מכון בניני, הורית הקורא, דרנבורג, 140).
1 [ז' שטין, שהוציא באחרונה שיר זה של רסע"ג על מספר אותיות הא"ב עפ"י כתבי יד (Saadya Studies, הוצ' רוזנטל, עמ' 206 וכו'), מבאר: אל ירושלם (הוא האלף והצלע, עפ"י יהושע יח כח) נהגנו, כהנינו (עפ"י נחשב כצג באיתון, מוס' יוה"כ) ידרכו שם לעיתים קבועות. ואולם יותר מתאים לפרש: לעת המועדים ידרכו שם צעדינו.]