צִיף
*, ש"ז, צִיפָה, ש"נ, מ"ר צִיפִים. — כמו ב. צוּף, צמר מרוט: יכבס, יכול אף הציפה ת"ל בגד (ספרא ויס, שמיני פרשה ו). יוצאין בפוקרין ובציפי צמר, אימתי בזמן שצבען לשמן וכרכן במשיחא (תוספת' שבת ה ב). טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין (בבלי שם מח.).