* 1, קל לא נמצא.

— פִע', *צִיֵּץ, צייץ — צִיֵּץ את הטלית 2, שם בה ציציות, תלה בה ציצית: אמר רב אדא בר אהבה למעוט ציצית לטליתו ומזוזה לפתחו, תניא נמי הכי ושוין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שהוא חייב שבת קלא.. — ובסהמ"א: כמעשה בחסיד אחד שהיה מעיין תדיר בטליתות בבית הכנסת איזה נקרע או ניתק חוט והיה תולה בה ציצית ומצייצה כהלכתה לפי שזכין לאדם שלא בפניו (ספר חסידים תתרלה).

— פֻע', *צֻיַּץ, בינ' מְצֻיָּץ, מצויץ,— (בגד) ששמו בו ציצית: כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי, ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן, אמר להן בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כדברי ב"ה (שבת כה:), היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהילכתה בשבת חייב חטאת, ציצית לגבי טלית חשיבי ולא בטלי, הני לא חשיבי ובטלי (רב הונא בשם רב, שם קלט:), הלוקח טלית מצוייצת מן השוק מישראל הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים מן התגר כשרה, מן ההדיוט פסולה במקור נדפס 'פסולהו'. ואע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצוייצת לעובד כוכבים עד שיתיר ציציותיה (ת"ר, מנח' מג.). נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת וכו' וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש ואמר להם באיזו צד ראיתם את הלבנה וכו' אמר להם כסדר הזה שאתם ראיתם כך יהיו בני מעברים את השנה ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצוייצת (פסיק' רב', החודש, עח:). — ובסהמ"א : הישן בטלית בלילה, ר"ל בטלית מצוייצת, אין צריך לברך עליו בבקר (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 63).