צִיפָה

°, ש"נ, —  שה"פ מן צוּף, מעשהו ומצבו של הדבר הצף למעלה: אם יהי' סבת הציפה (של השמרים) החם הרב מאד, וכאשר לא יהי' זה הנה הצפים מהם יתר בטוחים (קאנון א ב, ג ב, ו). והנה נמשך אחר חולשת הכחות האלה ציפת המאכל ואחור ירידתו (שם ג יג א יג).

חיפוש במילון: