* 1, ש"ז, — ציצית, דלדול, בליטה, היוצאים בגוף האדם והחיה: אלו הן ציצין המעכבין את המלה, בשר החופה את רוב העטרה וכו' (שבת יט ו). צפורן שפרשה רובה וציצין שפרשו רובן נטלין בשבת (ר' שמע' בן אלע', תוספת' שם ט יב). איזהו מין הדרקון שאסור, ר' שמעון בן אלעזר אומר כל שהציצין יוצאין מצוארו, אם היה חלק הרי זה מותר (תוספת' ע"ז ה ב). המול ימול, מיכן לשתי מילות, אחת למילה ואחת לפריעה, אחת למילה ואחת לציצים (ירוש' שבת יט ב). — ובסהמ"א: ציץ של עור או משי וכיוצא בהן שתלה בהן חוטי צמר וחוטי פשתן מדולדלין על פני האדם כדי להפריח הזבובין אין בו משום כלאים (רמב"ם, כלאים י כ). וטוטפת הוא ציץ יקשרו אותו על המצח מאוזן לאוזן וכו' וכבול חתיכה של בגד כמו מצנפת שקושרין אותה על המצח ונותנין הציץ עליה כדי שלא יזיק הציץ במצח והוא בפני עצמו זולת הציץ תכשיט (פי' המשנ' לרמב"ם, שבת ו א). ונמצאו בהם חטים מבוקעות עד שהוציאו ציץ הנקרא גדיל (תשו' הר"ן גירונדי סד).2.
1 [עי' ציצית, הערה, ואולי אין זאת אלא התפתחות של ב. ציץ אף במשמ' כנף.]
2 [ב(תוספת' סוטה ג ד) נאמר: היא חגרה לו בציצין (נ"א בצצין), לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה, ע"כ, ויש שבארו בציצין מלשון ציץ, אך בבבלי (סוטה ח:): היא חגרה לו בצילצול, כלו' בחגורה, וכך צ"ל גם כאן.]