ה. צִיץ
*, קל לא נמצא.
— פִע', *צִיֵּץ1, צייץ, — צִיְּצָה הצפור, ובהשאלה ציץ האדם, השמיע קול ציוץ, צפצף: השותקת לעדשים והמציצת2 לאוזן והמטפת לנר הרי זה מד' האמ' (תוספת' שבת ו טו). אם מצאתם שם תינוקות מציצין3 בקולם (מד"ר בראש' סה). צפור מצויץ4 ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק (שם קהל', דברי קהלת, מעשה ברבי חנינא).
1 [מן הארמ' שבתו"מ: כד שמע קל צפרין מציצין (מד"ר ויקר' יח). המצפצפים, אלין המצייצין (שם שם ו, ובדפוסים בטעות: המציינין), ועי' גם ציצי.]
2 כך בכ"י א"פ, הוצ' צוק"מ. ובכ"י וינה והמוצצת. ובנדפס: והמצננת לאורז.
3 [כך גרסת הערוך ערך צייץ ולפנינו מצפצפין, וכן מובא בערוך שם בשם ספר אחר.]
4 [במבטא א"י מְצֹיַץ במק' מְצַיַּץ, כדגמת צוֹיְקָן במק' צַיְקָן, נִצּוֹל במק' נִצָּל וכדו'.]