ש"נ, סמי' צִיצַת, — כמו א. צִיץ: והיתה צִיצַת1 נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים כבכורה בטרם קיץ ישע' כח ד). — ובתו"מ: יבשה ציצתו2 (של הלולב) מהו (ירוש' סוכ' ג א). — ובסהמ"א: והכסף הוא המאיר כל מאפל כמו הירח וציצת3 התוגות נובלת ובין השמחות פורח (רש"ט פלקירא, המבקש, טז). — ואמר הפיטן: ואדם נחשב כציצת נֹבל מהר יבול כנבל עלה (ר"י הלוי, מי כמוך, שעה"ש 105). — °וכמו צִיצִת במשמ' ב. ואמר המשורר: ולו (להבחור) שיער מאד שחור וציצתו צרור המור וזיו פניו ינצח אור (סעי יונה, שירי תימן, 78)4.
1 יש מפקפקים באמתת נוסח זה והגיהו הגהות מתחלפות. למברט (.REJ 1901 Avr, עמ' 264) מגיה: יהיה הציץ הנבל. [ואין מקום לתקון. הקשי אינו במלה ציץ (פס' א :וציץ נבל צבי תפארתו), או ציצת (פס' ד : והיתה ציצת נֹבֵל צבי תפארתו), אלא בהבנת המלה נבל, שאיננה כאן ענין עלה נובל, אלא היא באה בהקבלה אל גאות (עטרת גאות— ציץ נבל); ואולי יש לחבר נבל זה עם האשור' נֻבָלֻ, נֻבַלֻּ, כנף סוכך. לכנף הכרוב הסוכך שהאל רוכב עליו בסערה, מתכון אף מבול בפס' : יי' למבול ישב וישב יי' מלך לעולם (תהל' כט י), באותה הקבלה כמו: יי' מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ (שם צט א).]
2 [כצ"ל, ובדפוס': ציציתו והיו שגרסו: יבשו הוצין.]
3 [כצ"ל, ובדפוס': וציצית.]
4 [בירוש' יבמ' טז ג כתוב: מעשה בשנים שירדו לכמור מכמורת לירדן לציצותי (נ"א: לציתותי) וכו', ומן הענין יוצא שהכונה לעתותי ערב, ולדעת יסטרוב אין כאן אלא ט"ס.]