ב. צִנָּה

1, ש"נ, מ"ר צִנּוֹת, —  כעין סַל גדול לשאת בו כלים גדולים וכיוצא בזה, grosser Korb;  panier;  big basket: שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרות לאדניהם הביאה ונשתה נשבע אדני יי בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בְּצִנּוֹת2 ואחריתכן בסירות דוגה עמו' ד א-ב.



1 ע'י הערה הבאה.

2 בזמן הירונימ' קראו צַנּוֹת, צדי פתוחה, ולא צִנּוֹת, צדי חרוקה. כך העיד הירונימ' בפרוש, וז"ל: Hebraice dicuntur sannot... ותרגמו התרגו' הקדמו' במשמ' מגן, גם עקילס, וגם יונתן: על תריסין. וכך רֹב המפרשים הקדמו'. אך קשה מה ענין מגנים ותריסים כאן, מדוע ישאון דוקא על מגנים. ומלבד זה קשה, כי היה צריך לאמר על צנות, כמו שאומר באמת ת"י על תריסין, ולא בצנות, שמשמ' בתוך דבר עמֹק. וכבר פרש ריב"ג מלה זו במשמ' סל ותרגם בערב' אלאצנאן الأصنان, והוא בערב' מ"ר מן צַנּ صنّ. אמר אלמנצור וז"ל: ואלצַנּ באלפתח זביל כביר מת'ל אלשׂלה אלמטבקה יג'על פיה אלטעאמ ואלח'בז, ע"כ. ובעבר': צַנּ בפתח הוא סל גדול כמו סל שיש לו מכסה, יושם בו בשר ולחם. והוא בארמ' צַנָּא, צנא מלי ספרי, ושאול אולי בערב'. וזה נאות לפי הענין, ואמר כי תנשאנה (ונִשאתן במקום ונשא אתכם) בסלים גדולים כאשר ישא האויב השלל מן הבתים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים