ש"נ, — קֹר, ההפך מן חֹם, צִנַּת שלג וכיוצא בזה, Kälte; froid; cold: כְּצִּנַּת שלג ביום קציר ציר נאמן לשלחיו ונפש אדניו ישיב (משלי כה יג). — ואמר בן סירא: צינת רוח צפון ישיב וכרקב יקפיא מקוה (ב"ס גני' מג כ). — ובתו"מ: אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן (יומא ג ה). ממלא אדם חבית מים ונותנה כנגד המדורה ולא כדי שייחמו אלא כדי שתפוג צינתן (תוספת' שבת ג ה). אבל אין מעברין אותה (את השנה) לא מפני הצינה ולא מפני השלגים וכו' (שם סנה' ב יב). אף על פי שחיה כל השנה משירדו גשמים נכנסה עליו צנה ומת (ר"ש בן אלעזר, שם אהיל' ב ו). תענו את נפשותיכם, יכול ישב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער ת"ל וכו' (ספרא ויס, אחרי מות פרק ז). ביקשו לעקור את הטבילה הזאת מפני נשי הגליל שהיו נעקרות מפני הצינה (ר' אחא בשם תנחום ביר' חייא, ירוש' ברכ' ג ד). ובזתים (מתרים כל אדם בלקט) משתרד רביעה שנייה, ולא תנינן (משילכו) נמושות, מפני שהוא צינה ואינן יוצאין אלא בחורים (שם פאה ח א). תשעים ותשעה מתים בצינה ואחד בידי שמים (ר' חנינה, שם שבת יד ג). מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירו שצפדתו הצינה והשיאו את אשתו (ר' ירמיה, שם יבמ' טז ג). רבותי, מפני מה אתם מזלזלין בטבילה זו, אי משום צינה אפשר במרחצאות (רב הונא לרבנן, ברכ' כב.). היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ק"ש (ת"ר, שם כד:). אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צנה של כימה (שם נח:). השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה (פסח' קיב.). עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכפורים ומטילין לתוך צונן כדי שתפיג צינתן (ר' יהודה, יומא לד:). כפתו בחמה ומת, בצינה ומת חייב (רבא, סנה' עז.). מלך בשר ודם יש לו כמה מקומות אחד של חמה ואחד של צינה (דא"ר ב). שמעת מימיך אומר חמור זה יוצא צינה עליו, חמה עליו, חככי' באה עליו (מד"ר בראש' יט). חמא תמן עמודיא מכסיין בטפיטין, בצינה שלא יקרשו ובשרב שלא יתבקעו (שם שם לג). והוא יושב כל הלילה ויהא צנה פוגעת בו והוא צועק אלי ואני עונה אותו (שם שמות לא). לא הוציאו אלא בחדש כשר לצאת, לא בתמוז מפני השרב ולא בטבת מפני הצנה (שם במד' ג). כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה לו (פסיק' רב', רני ושמחי, קס.:). והסיר ה' ממך כל חלי וכו', ר' חנינה אמר זו צנה ופחים דאמר ר' חנינה הכל בידי שמים חוץ מצנה ופחים1 וכו' (מדה"ג דבר' ז טו, הסגלה, 85). — *יְמוֹת הַצִּנָּה: ימות החמה היה, וכיון שעברו ימות הצינה מיד מת2 (ר"ש בן אלעזר, חול' נז:). — ובסהמ"א: ודבר שהוא צונן מותר להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל, בין כדי שלא יצטנן יותר, בין כדי שתפוג צנתו (הלבוש, או"ח רנז ו). — ואמר הפיטן: ואז המלבישים נוהלים וכו' לכסותו משובצים ויקדש בתפוגת צנה וכו' (רסע"ג, אלהים יה, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, תיב). — °ובמשמ' מחלת צִנָּה, הִצְטַנְּנוּת, התקררות, Erkältung; refriodissement; cold: שברא וכו' וזרעו מין סמנין הוא וחם הוא ביותר ושותין אותו למי שיש בו צינה3 (שו"ת הגאו' מן הגני', גינצבורג, 321). וכל מי שיש בו צנה הרבה שותה משמנו (ערוך ערך צלליבא).