1 בערב' צע'י صغى, במשמ' נטה. וכבר הזכיר דמיון זה ריב"ג, אך לא כון בכל הפרטים לפי הענין.
[ואולי בכל זאת הקרוב ביותר להבין צֹעֶה בקרוב אל צֹאִי, כלשון צֹאָה וטמאה, כחלוף ראי — רעי באותה משמ'. וכך את צֹאָה זֹנָה — זונה טמאה; ושלחתי לו צֹעִים וְצֵעֻהוּ — מריקי טמאה; וכן צֹעֵה (ברב כחו) — מטַהר מדם; מהר צֹעֶה להפתח — המלֻכלך בחטא ועוון, וכן בא בסור' צע, מצעצע, במשמ' מלֻכלך, טמא, צעעא, צעותא, צועצעא במשמ' טמאה ולכלוך וכד' וצ"ע. ועי' גם דרשות חז"ל לענין זה, המובאות בערך א. פָּתַח.]