ש"נ, — כמו צַעַד: הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים ויהי כשמעך את קול צְעָדָה1 בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה כג-כד). — ובסהמ"א: וכל חתן שהיה עובר היתה (איזבל) יוצאת מביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות (פדר"א יז). כי כפשׂע ביני, בצעדה (ר"י א"ת, שרשי ריב"ג, פשע). — ואמר המשורר: לא אשמעה קולך אבל אשמע עלי סתרי לבבי קול צעדותיך (ר"י הלוי, מה לך, שעה"ש 92). ושמעו עגומים למלאך רחמים מן המרומים קול הצעדה (הוא, יעץ ומקים, שם 98). יגועו עת ישמעו קול צעדות ירגזו כל יחזו אש פלדות (ראב"ע, אשמחה, איגר 63). — ואמר המליץ: המלך שלמה בא להזהיר את האדם שבענין הזמה ישתמר מצעוד אפילו צעדה קטנה (רנ"ה ויזל, בה"ע תקפ"ב, 102).