1, כנ' צְפָתְךָ, — מלה מסֻפקה: בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים וכו' ואתה כתנים בימים וכו' ופרשתי עליך את רשתי וכו' ונטשתיך בארץ על פני השדה אטילך וכו' ונתתי את בשרך על ההרים ומלאתי הגאיות רמותך והשקיתי ארץ צָפָתְךָ2 מדמך אל ההרים ואפקים ימלאון ממך [יחזק' לב ב-ו). — ובסהמ"א: רוית הארץ מדמעתם והשקית הארץ את צפתם (עמנו', מחב' ג, 23).
1 עי' הערה הבאה.
2 כך בנסח' המסורה, וכבר נתלבטו בפרוש פסוק זה הקדמונ' והחדשים, והיותר נראה כי זו מלה כפולה מהמלה מדמך שלאחריה, ונשתבשה. והמלה אל ההרים כפולה מן על ההרים שבפסוק הקודם, שעור הפסוק הוא: והשקיתי ארץ מדמך ואפקים מלאון מדמך (במקום ממך).
הקדמונ' שלא העזו לנגע בנסחה המסורה, פרשו המלה צָפָתְךָ פרושים מתחלפים במשמ' שיטה, ובמשמ' נזילה, ובמשמ' אבן, וכיוצא בזה. והחדשים רֻבם מחקו המלה מדמך ופרשו צפתך עפ"י השבעים במשמ' צאתך. אך כל זה אינו מרפא מליצת הפסוק.
[בלשון ארץ בבל שהנביא יחזקאל ישב בה, הקרובה ללשון העבר' ושמרֻבה השפעתה על לשון הנביא, מצוי מאד השרש רמך במשמ' שטף, שפך, רחץ וכדו', וממנו אף שמות עצם כגון נַרְמַכֻ, נַרְמַכִתֻ, (הוא בעבר' מרמך, מרמכת, וכן שם נַרְכַבְתֻ במק' מרכבת בעבר' וכדו') במשמ' שפך (מים), משפך, וכדו'. ואפשר שכונת הנביא: והשקיתי ארץ (עד שתהיה) צָפַת כְּמִרְמָךְ (במק' צפתך מדמך), וצ"ע.]