1 בערב' קַלְע, قلع, [ועי' הערה הבאה.]

2 תרג' השבעים כאלו היו כתוב צמוקים,  כנראה שבוש. ת"י בלבושיה, וכונתו כמו שהעיד ריב"ג בפרוש, בקליפתו, והוא רחוק. ולפי הענין נראה כי הכונה במלה זו להכיס שבו הביא את המזון להנביא ובהיות שאין ספק בדבר כי זה היה טעון על חמור, משמע שהצקלון הוא הכיס הזה, וכך תרגמה ולגתה: pera, שהוא πήϱα ביונ', בערב' שם הכיס הזה הוא חֻרְג' حرج, אך יש בערב' השם קלע قلع, והוא: כנפ פיה זאד אלראעי ותואדיה ואצרתה, ובעבר': כיס שבו מזון הרועה וכליו וצרכיו, ואעפ"י שבערב' קציל قصيل הוא שעֹרים שנקצרו בעודם ירקים, בכ"ז הוא דחוק [לאמר,] כי הוא כרמל הוא קציל.
והנה בכל שמושי שרש קלע בערב', עקר, דחה, פסק וכיוצא בזה, אין משג שממנו יכול להסתעף בדרך טבעי משג של כיס לצרכי מזון וכדו'. ולכן יש לשער כי זה סרוס משרש אחר, אולי לא מעצם הלשון הערב', והוא אולי השרש צקל שנשמר בעבר', כי חלוף ע— צ מצוי הרבה בין שתי אלה הלשונות. אך קשה להחליט מה היתה הכונה הראשנה של שרש זה.
[התגליות האחרונות משרידי לשון אוגרית הוכיחו שלא צִקְלוֹן צורת המלה במקרא אלא בצקלון בבית שרשית. כי כך בא שם, באגרת דנאל I 62)וכו' (virollend. Legende phenicienne de Danel, p. 150) בצקל בהקבלה אל שבלת בתאור שני מעשה קסמים, שבהם מחבק ומנשק אֵל כאן את הבצקל וכאן את השבלת ומוסר אח"כ את שניהם שיושמו בתוך האסם. ומכאן שאין לבאר (ב)צקלון בשם כלי, אלא בצקלון נקראת בכתוב מנחת בכורים הכוללת עשרים לחם שערים וכרמל. ואפשר כי קרובה המלה אל בצק, והרחבה בלמד, כגון גבעול על יד גביע וכדו'.]