°, ת"ז, — א) יחסי, relativ; relatif; relative: הנה כבר גדרנו הנפש כפי מה שיגדרה הפילוסוף, אחר שבארנו שמה, רצוני לומר, גדרנו מקרה צרופיי בינה ובין הגשם (אמו"ר לראב"ד א ו, 21). כי התארים הרבים אשר נתארהו ית' בהם לא יתכן בם התארים העצמיים או המקריים, בלתי הצרופיים (שם ב ג, 54). שהיסודות הארבעה, לאחד מהם והוא הארץ כובד מוחלט, ולאש קלות מוחלט, ולאויר ולמים כובד וקלות צרופי (ר"ח קרשקש, אור ה' א ו). ואמרו טפליות הם צרופיות (פי' ר' נתנאל כספי לכוזרי ב ב). עוד אמר לא שלש צרופיי אך עצמיי, ראוי שתדע שהפילוסופים האלהיים והתוריים שללו מהבורא יתברך כל דבר וכל תאר שמביא רבוי בעצמותו יתברך (קובץ ויכוחים, ח). וזה להיותך לימין אדם כי הוא תאר לך צרופיי (כונות הפילוסופים לאלגזאלי, כת"י). מציאות החמר הראשון כמו שאמרו הפילוסופים הנה לא יפול ברשת הדמיון כי אם בהצטרפו אל הצורות, כי אין לו מציאות אחר בפני עצמו כי אם צרופיי וכחניי על מציאות הצורות (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ב ד). ואם אמרנו בו צד מעלה הנה הוא מצד היותו לנכח ראשינו, והמטה תחת רגלינו, והם יחסים צירופיים (הוא, שמים חדשים ב). אמנם הכבוד הצרופי הוא הכבוד אשר יש לו לאדם בהצטרף לאדם אחר (ר"א ביבאגו, דרך אמונה ב ב, מא:). דע כי היחס הוא הכמות הצרופיי וכו' שהיחס הוא המספר הצרופיי (ר' אליהו מזרחי, חכמת המספר ב ג ב). והנה זה רצוני בעצם שיהפך איכות היום לחשך, כי יהיה נעדר שפע מלמעלה וכו' ואם לא כן לפחות יהיה לו לקות צרופיי מלמטה (ר"מ אלשיך לאיוב ג ה). — ב) רָצוּף, סמוך ותכוף יחד, בזה על יד זה, steitig, kontinuierlich; continu; continous: החלוקה הצרופית ולא החלוקה הפרודית (מאמר במערכת לר' משה בן יוסף נג'ארה). ויהיה מקבל לחלוקה בהכרח, ר"ל חלוקה צרופית, לא חלוקה פרודית (שם).1