ב. צֵרוּר

° 1, ש"ז, —  מצבה של כל אחת מהנשים הנשואות לאיש אחד כלפי חברתה: שהכתוב רצה לאסור לשאת איש שתים נשים בעת שהיה שם צרור וכו' שכבר הכשיר הכתוב נשיאת שתי נשים באמרו אם אחרת יקח לו כי תהיין לאיש שתי נשים אלא על מנת שלא יגרע שאר כסות ועונה והוא הרצון באמרו הנה לא תקח לצרור לגלות ערותה שהצרור הוא שיגרע ממנה חקה וכו' ואין הצרור דבר חלוק מן גלוי הערוה אלא הרצון יהיה לה צרור בגלוי ערוה אחרת כשימנע ממנה חקה ועונתה (ר"א הקראי, גן עדן, סדר נשים ט, קמו:).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים