צֹרֶךְ, ש"ז, כנ' צָרְכָּךָ, — שה"פ מן צָרִיךְ, Bedarf; besoin; need, ככל צָרְכּוֹ, כמה שהוא צָרִיךְ לו:ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון ככל צָרְכֶּךָ ונביאם לך רפסדות על ים יפו דהי"ב ב יה. ואמר בן סירא: אם יש לך ייטב דבריו עמך וירששך ולא יכאב לו, צורך לו עמך והשיע לך ושחק לך והבטיחך ב"ס גני' יג ו. איש חכם יטה תוכחות ואחר צרכו ימשך תורה שם לה יז. מיועץ שמור נפשך ודע לפנים מה צורכו שם לז ח. רעה רופא לפי צרכו כי גם אתו חלק אל שם לח א. מעשי אל כלם טובים לבל צורך בעתו יספוקו שם לט יו. אש וברד רעב ודבר גם אלה למשפט נבראו, חית שן עקרב ופתן וחרב נקמות להחרים רשע, כל אלה לצורכם נבראו והמה באוצר ולעת יפקדו בצותו אתם ישישו ובחקם לא ימרו פיו שם שם כט-לא. הוא חי ועומד לעד ולכל צורך הכל נשמע שם מב כג. — ובתו"מ, כָּל צָרְכּוֹ של אדם, כל מה שנחוץ לו: איזהו גרנן למעשרות וכו' עד שילקוט כל צורכו מעשר' א ה. ברוך שעשה לי כל צרכי ברכ' ס:. מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו רב יהודה שבת נ.. עושה אדם כל צרכו בפת ר' שמואל, שם קמג.. כיון שדבר עם הקב"ה כל צרכו אמר לפניו וכו' מד"ר בראש' מז. — *כָּל צָרְכּוֹ כתה"פ, במשמ' די, במדה מספקת: התבואה שיבשה כל צרכה וענבים שיבשו כל צרכן אינן מתקדשות כלא' ז ז. חייתה (המכה) ונסתרה, חייתה ונסתרה חייב לרפאתו, חייתה כל צרכה אינו חייב לרפאתו ב"ק ח א. לא היה לה קצבה אלא סלת מנופה כל צרכה היה מביא, שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה, עד שתהא מנופה כל צרכה מנח' ו ז. והכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכה תמי' ד ד. תבשיל שבישל כל צורכו וחמין שהוחמו כל צורכן מותרין תוספת' שבת ב ד. משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן הירבו מחלוקות בישראל שם חני' ב ט. ולא מיסב ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו ירוש' ברכ' ג א. הכובש עד שיכבוש כל צורכו, השולק עד שישלוק כל צרכו שם מעשר' ד א. האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה, משיירת היא כל שהוא וכו' ר' יונה, שם ערלה ב ה. אין נותנין חיטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום שם שבת א ה. שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כל צורכן מבעוד יום בית שמאי, שם שם. אסרו דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכו מבעוד יום שם שם. תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה ר' בון בר כהנא, שם שם א ט. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור אף הוא צולה אותו כל צורכו מבעוד יום שם שם א י. מפני החשד שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום ר' בא, שם שם שבת ד א. הקודח עד שיקדח כל צרכו ר"ש, שם שם יב. הקוצץ עד שיקצוץ כל צרכו שם פסח' ו א. בשעה שהעבד משמש את רבו כל צרכו הוא תובע פרסו ממנו שם תענ' א א. שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צורכו ולאחד אומר לו קצר דבריך שם שבוע' ד א. כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו ר' יוחנן, שבת לז:. כך דברי תורה מתקיימ' עם מי שעמל בהן כל צרכן ר"ש בר' נחמן, מד"ר שה"ש, ישקני. המתין בעצמו עד שאכלו האורחין ושתו כל צרכן תנחו' בובר, שמיני ג. — כְּצָרְכּוֹ וכדו',  באותה משמ': משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו רביהן כצורכן1 רבו מחלוקות בישראל ירוש' סנה' א ד. — *לְצֹרֶךְ דבר, לְצֶרְכּוֹ וכדו'  ובנגוד אל שלא לְצֹרֶךְ דבר: עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להם אלא לצרכן שביע' א ו. אין לוקחין בתים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל מו"ק ב ד. כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהן לצרכן אבל לא לשוחקן ב"מ ב ח. המפקיד חבית אצל חבירו וכו' אם משהניחה נשברה בין לצרכו בין לצרכה פטור שם ג ט. המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ב"ב ד א. שפייה (את הע"ז) לצורכה אסורה, לשא לצורכה מותרת ע"ז ג י. אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, לצרכו, אתה אומר לצרכו או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה מכי', מסכ' דנזיקין טו. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ירוש' ביצה א ג. ומתקנין את המקולקלות במועד, דבר שהוא לצורך המועד אבל שאינו לצורך המועד אסור בשל יחיד שם מו"ק א ב. מהו לצורכה, בשייחדו לה הבעלים באותו מקום וכו' אבל במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה פטור שם ב"מ ג י. לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו שבת קמב:. אבודה לא ישחטנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו פסח כו:. טוחנין במועד לצורך המועד, ושלא לצורך המועד אסור ת"ר, מו"ק יב:. — ובשביל צָרְכּוֹ: ומה המן שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין בשביל צורך כל אחד ואחד ר' יוסי ב"ר חנינא, מד"ר שמות ה. בשביל צורכך וכפרתך תבעתי קרבן ולא שהייתי מבקש לאכול פסיק' רב', שור או כשב, קנד:. — *וְשֶׁל צָרְכָּה:  הממלא בחבית המים העולין באחריה ובחבל המכונן על צוארה ובחבל של צרכה אינן בכי יותן תוספת' מכשיר' ב ה. — *לְצֹרֶךְ עצמו: הוו זהירין ברשות שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן אבות ב ג. שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם ע"ז ב:. — ובלי שם עצם נסמך או כינוי לְצֹרֶךְ ושלא לְצֹרֶךְ: ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור, הצדן לצורך חייב, שלא לצורך פטור שבת יד א. כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך שם יז ד. שמוליכין כלים מליאים לצורך וריקנין למלאותן תוספת' יו"ט א יג. מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו (רב נהוריי) לצורך נבראו ירוש' ברכ' ט ג. הבערה לצורך יצאת, ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין בשבת ר' ירמיה, שם נזיר ו א. לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פסח' ה:. כשחכם נכנס אחד עומד ואחד יושב וכו' יצא לצורך יכנס וישב במקומו ת"ר, הורי' יג:. — *צָרְכּוֹ של דבר,  החלק הנחוץ בו: חבית שניקבה ועשאה בזפת יתר מצרכה, הנוגע בצרכה2 טמא יתר מצרכה טהור כלים ג ח . הדיוסטר חבור לטומאה בשעת מלאכה, קבעו בכלונס טמא ואינו חבור לו, עשה לו דיוסטר אין טמא אלא צרכו שם כ ג. שלשה אילנות בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן, ר' יהודה ור' יוסי אומ' אין חרשין להן אלא צורכן תוספת' שביע' א א. שתי אבנים גדולות שתי חליות של עמוד שהתקינן להיות שופת עליהן יורה גדולה או מיחם גדול אינו טמא אלא צורך, וכמה הוא צורך, מקום שפיתת טפח שם כלים ב"ב ה ג. — צֹרֶךְ, אין צֹרֶךְ לְדָבָר, הדבר נחוץ או אינו נחוץ: אילו לדבר שאין להן צורך3 היו עובדין, היה מבטלן שם ע"ז ד ז. צורך ליין וצורך לחומץ, צורך ליין יותר מחומץ, צורך לחיטין וצורך לשעורים, צורך לחיטין יותר מן השעורים מד"ר בראש' כו. — *צֹרֶךְ לומר, לְדַבֵּר:  הוי צורך לומר שוגג וצורך לומר מזיד ירוש' ב"ק ח א. כיון שדיבר (אברהם) עם הקב"ה כל צרכו אמר לפניו, רבון כל העולמים צורך לדבר, אמר לו איפטר לשלום וכו' מד"ר בראש' מז. — *שִׁמֵּשׁ את הַצֹּרֶךְ: סימפוניא מצופה טהורה, עשה בה בית קיבול כנפים טמאה, ואינו טמא אלא המשמש את הצורך, חליל המצופה טהור, עשה בו בית קבול כוסות טמא, ואין טמא אלא המשמש את הצורך תוספת' כלים ב"מ א ז. — *תָּבַע צֹרֶךְ עצמו או של אחרים: לבו (של משה) ברור עליו שאינו תובע צורך עצמו אלא צורכן של ישראל מד"ר דבר' יא. — *ועשתה האשה צָרְכָּה בפלוני,  שכבה עמו: ותקצר נפשו למות וכו' שהיתה עושה צורכה באחרים4 ירוש' כתוב' ה י. — *ובצרופים עם שם עצם, צֹרֶךְ גָּבֹהַּ,  דבר שהוא לצרך המזבח: מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה שבת קלא:. — *צֹרֶךְ בנין הבית: אמת כליא עורב צורך בנין הבית הוא  מו"ק ט.. — צָרְכָּן של בריות: אף מי שהתקין את התפילה הזאת, על הסדר התקינה, שלש ברכות ראשונות ושלש ברכות האחרונות שבחו של מקום והאמצעיות צרכן של בריות ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי, ירוש' ברכ' ב ד. — *כל צֹרֶךְ שבעולם, כל דבר נחוץ: עשירי עולם היו אנשי סדום מן הארץ הטובה והשמנה שהיו יושבין עליה, שכל צורך שבעולם הי'  יוצא ממנו וכו' ר' זעירא, פדר"א כה. — ומ"ר *צְרָכִים, סמי'   צָרְכֵי, כנ' צְרָכַי, צְרָכְיו וכדו': ׁ(המשרה את אשתו) נותן לה מעה כסף לצרכיה5 ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה5 מעשי ידיה שלה כתוב' ה ט. המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמש סלעים, בראשונה היה לוקח בהן כל צורכיה ר' יהודה, תוספת' שם ו ד. כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו ר' תנחומא, ירוש' ברכ' ט א. ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד ונותן כל צרכיו מד"ר קהל', מה יתרון. — וצָרְכֵי ישראל צָרְכֵיהֶן של ישראל וכדו': הושע ה' את עמך וכו' ויהיו צרכיהם לפניך ר' יהושע, ברכ' ה ד. צורכי עמך מרובין ודעתן קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו שתתן לכל אחד ואחד כל צורכיו תוספת' שם ג יא. הקב"ה אינו כן אלא משברא צרכי עולמו הזכיר שמו שמעון בן עזיי, מד"ר בראש' א. — צָרְכֵי המת, צָרְכֵי החולה: כל צרכי חולה נעשין ע"י ארמאי בשבת שבת קכט.. עושין כל צורכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו מו"ק ח:. — צָרְכֵי העיר, צָרְכֵי רבים, צָרְכֵי צבור: בחמשה עשר בו (באדר) קורין את המגילה בכרכין ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צרכי הרבים שקל' א א. ומה אם מלך ישראל שלא עסק אלא בצרכי ציבור וכו' שאר בני אדם על אחת כמה וכמה תוספת' סנהד' ד ח. העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה ר' ירמיה, ירוש' ברכ' ה א. אילו הן צורכי הרבים. דנין דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות ופודין את השבויין וכו' שם מו"ק א א. הגבאין והמוכסין תשובתן קשה, הרי אילו מחזירין למי שמכירין, ולמי שאין מכירין יעשו מהן צורכי ציבור שם ב"מ ו ד. חומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר באין משירי הלשכה כתוב' קו:. המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו מד"ר שמות ו. ס' הלכות למדני ר"י בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור ר' יהושע בן לוי, שם שם. אני גדול כמוך וכו' שאני עוסק בצרכי צבור כמוך שמעון סיכנא לריב"ז שם קהל', שמור רגליך. — צָרְכֵי שבת, צָרְכֵי מילה וכדו': וכל צרכי מילה עושין בשבת שבת יח ג:. צורכי שבת נעשין ביום טוב פסח מז.. — עשה צְרָכָיו, כל צְרָכָיו, של עצמו או של אחרים: מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם ר' יהודה בשם רבן גמליאל בשם אביו, עירוב' ו א. בת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל ירוש' תרומ' יא ז. ישראל וכהן שהיו שותפין בחנו' ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפ' ועולה בו לעלייה ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן אבל לא צרכיו של ישראל שם שבת ב א. מעשה בר"א בי ר' צדוק שלקח בית הכנסת של אלכסנדריי' ועשה בה צרכיו שם מגי' נ א. בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד וכו' ר' יוסי, שם ע"ז א א. עושה אדם כל צרכיו6 בפת שמואל, ברכ' נ:. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהן מד"ר שה"ש, סמכוני. ואתם יוצאים וקוצרים ודשי' וזורי' ועושים כל צרכיכם בשדה ומוצאין אותה מלאה ברכות ר' חנניה בריה דר' איבי, שם שם, מה יפו. — הִתְקִין צְרָכָיו: מפני שמתקין צורכיו כל ימות השבת התקינו שיהא נושא אותה ברביעי תוספת' כתוב' א א. — ושאל צְרָכָיו, תבע צרכיו, בקש מה שנחוץ לאדם, התפלל תפלה של בקשה: יחיד שואל צרכיו בשומע תפלה, ואילו (גשמים) צרכיו הן ר' חנינא בשם ר' זעירא בשם רב הונא, ירושל' ברכ' ה ב. אסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל בשם ר' אליעזר ביר' ינאי, שם שם. אסור לתבוע צרכיו בשבת שם שבת טו ג. מגילת אסתר וכו' יוצא בה בכל לשון שהוא יודע, ותפילה כדי שיהא יודע לתבוע צרכיו ר' מנא' שם סוטה ז א. לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ר' יהודה, שבת יב:. כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו ר' יוחנן, שם שם. כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי מד"ר במד' כא. — ובלשון נקיה, עָשָׂה צְרָכָיו, פָּנָה לִצְרָכָיו, יצא לנקביו: האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם, אם עומדת טמאה ואם יושבת תולה ר' מאיר, תוספת' נדה ז ז. איש ואשה שעשו צרכיהם בתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל, ר' מאיר ור' יוסי אומרים תולה שם שם ז ח. לא יכנס אדם לבית הקברות ויעשה צרכיו שם ר' זעירא בשם ר' אבא בר ירמיה, ירוש' ברכ' ב ג. נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע מותר לישב בו ולעשות צרכיו בשבת ר' המנונא, שם שבת יא ה. בשעה שעושין צורכיהם עושין אישפתות אישפתות סוטה מב:. אומר זה לזה, אין אתם יודעין שיש לנו כמה ימים שלא עשינו צרכינו ואדם שאינו עושה צרכו7 ד' ימים או ה' ימים הוא מת מד"ר במד' טז. — שלא יעשה אדם צרכיו בעמידה מדרש תנאים הופמן, דבר' כג יג. — ועי' עָשָׂה, פָנָה, קל ונִפע', — ועָשָׁה צְרָכָיו עם אשה, שכב עמה: מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה והביאוהו לבית הדין והלקוהו ירוש' חגי' ב ב. לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי ולא יקנה תרי ולא יעשה צרכיו8 תרי פסח' קט:. והא רב כהנא היה גני תותי פורייה דרב ושמעיה דסח וצחק ועשה צרכיו חגי' ה:. אמר דוד לפני הקב"ה, רבון העולם, כלום נתכוון אבא ישי להעמידני, והלא לא נתכוון אלא להנאתו, תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן מד"ר ויקר' יד. — והאשה, שכבה עם האיש: ותקצר נפשו למות, למה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר9 במקור נשמט מספר ההערה כאן שם בראש' נב. — ובסהמ"א: מה הנייה יש לה בנר, אף על פי שכן מישבת דעתה וכסבורה רואית אתי חברתי ועושה לי צרכיי הלכות פסוק' לתלמיד' רב יהודאי גאון ב. אפילו הועתק גופו שלגט ותורפיו אל לשון אחר וחקרנוהו ומצאנו בו את הצרכים שתיקנום חכמים כשר הוא תשו' הגא' הרכבי רנה, 129. אילו רצה שמעון להוציא את מה שנתן לו ראובן וכתב לו שטר בהן בצורך אחר ולהטיל אחרים בשותפות היה יכול לעשות כן שם שלז, 168. פעמים שאדם נושא את בת אחותו או בת אחיו ומניחה והולך למקום אחר בצרכיו ומתאחר כמה חדשים, ועומדת ומזנה עליו במקור נדפס 'עלי' שם שסו, 185. ויקחו לי מדמיהם תכריכיי וצורכי קבורתי שם שע, 186. ברוך אתה ה' אמ"ה שלא חסר מצרכי כלום10 סדר רב עמרם השלם א, לא.. ומי שהוא הגון וירא חטא אל ימנע את עצמו מלהיות בצרכיהן של ישראל והזהיר שמות, מ:, משפטים. מה מנעל זה שהיא פחותה מכל צרכי הגוף וכו' מדה"ג שמות ג ה, הופמן, 26. ומנין לעושה מדורה ומתחמם כנגדה וכו' (שמֻתר ביו"ט) ת"ל לכם לכל שצרככם שם יב טז, 104. יש כי צורכי האלמנה כצורכי הבתולה תשו' תלמידי מנחם, 58. כלכל (יוסף) אביו כראוי לו ואת אחיו כראוי להם ובית אביו כראוי להם לפי הצורך בראש' רבתי, אלבק 216, וכשבא אדם וידע שהם (הגשמים) צורך לעולם התפלל עליהם רש"י בראש' ב ה. דבר יום ביומו, צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא ילקטו היום לצורך מחר הוא, שמות טז ד. אלא להודיע מקצת צורך המשבצות שצוה לעשות עם האפוד הוא שם כח יד. הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם הוא, במד' יא כח. להודיע שבחן של צדיקים כשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור הוא, שם כז טו. שום ברית כרותה (אין להם) שיבא לעזרתם לעת הצורך הוא, שפט' יח ז. זה ימים רבים שצורך הצבור בו שמינהו מוציא ומביא את ישראל הוא, ש"א כב טו. שכל חיי העולם הבא לצורך כך הוא, אבו' ד יז. צורך לנו עוד בו הוא, ברכ' כב:, ד"ה אצטמיד. ויש תלמידים שלא יבינו בדברי הרב בכל הצורך הוא, שם נז., ד"ה יער. ועליהם שומר איש מסכן וחכם יוכיח צרכם ויצליח דרכם ראב"ע, ח' בן מקיץ, עמ' 141. הלא תראה צורך הירח והכוכבים אל אור השמש וצורך הארץ אל השמים ואל המים וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם וכו' וצורך האדם אל הכל וכו' וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ז. והכין לך לצרכך שנים יועצים והפקיד עליהם שני סופרים ונתן לך מן העבדים והשמשים בצרכך בעולם הזה שם, עבודת האלהים ט. ופרוש מכל אשר יפרישך ממצות האלהים בלבך ובמצפונך אם לא תוכל לפנות לעיניני אחריתך מפני טרדתך בצורך מזונך ומחיתך בעולמך שם, הפרישות ה. מי שמבקש יותר מצרכו טורד נפשו מתועלתו הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, 19. וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש רמב"ם, תפלה א ד. בימי ר"ג רבו האפיקורסין בישראל והיו מצירים לישראל וכו' וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת וכו' שם ב א. אע"פ שהחפינה (של הקטרת) בעזרה צורך פנים בעבודת פנים היא הוא, עבודת יוה"כ ה ב. ולפי שאין כל אדם פנוי ללמוד כל זמנו, והרבים מהם טרודים לבקש צרכיהם וצרכי זולתם, קבע השם להם זמן וקדש את יום השבת ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קדושים, קד:. ותפלה ידוע שהיא התהלה עם בקשת הצרכים כי זה מורה על המבקש מאתו שהוא מודה כי לו לבדו הממשלה שם, עקב, קסה:. שלבך יהיה פנוי מהרהורי צורכך ותלמוד בלב שלם ספר חסידים תתתתשעד. אך בכנוי הצרכים הרבים יהיו רפויים ר"י קמחי, ס' הגלוי, קמה. מי יתן ויהיה לי שתי פיות האחד לעסוק בו בתורה ובתפלה ובספור שבחך, והשני לדבר בו בצרכי ובתקון מחיתי11 ר"י אלנקוה, מנוה"מ ד, 304. תרתי בלבי איזה דבר שבו יקל הנכבד וישבור הגאוה וישפיל הרמים, ואמרתי זה הצורך שם שם, 413. ולא תצא (האשת) מדלתי ביתה אלא לצורך גדול שם שם, 436. כל אחד ואחד כפי מה שצריך לנהוג בעצמו בכל עיניניו ובכל צרכיו כפי הראוי לו שם שם, 440. משתדלת בצרכי ביתה ובגדול בניה שם שם, 448. לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל לבקש צרכיו12 שנא' ואתחנן וכו' הרי שבחו של הב"ה וא"כ אעברה נא וכו' הרי בקשת צרכיו שם שם, 495. ובכל דבר אשר יביא העת והצורך תקנות קנדיאה, הרטום-קאסוטו, 71. כפי מה שיראה להם לעשות להן כפי צורך הזמן והשעה שם, 76. שיהו מעיך תמיד רפויים, ר"ל שתעשה צרכיך כל יום טוביה כץ, מעשה טוביה, בית חדש א א, צה:. — ואמר הפיטן: טפשו דריה וגאו באד טל, טרחות גשמים מה צרך דינו בטל ר"א קליר, אאגרה, תפלת טל. אלה בטכוס ערכן ואלה בטכסים צרכן שלמה הבבלי, חננו, סליח' יום ז. מרבים צרכינו ואין להאמר מקצר דעת ומרב ממר הוא, אין מי יקרא, סליח' יום א. פוקדיך קדשו צומות לקבוע, דעתם קצרה צרכם לתבוע הוא, אלהים בישראל, סליח' לשני. צור קוננו מכתירים, צרכנו בפלל מעתירים הוא, אור ישע, יוצ' א פסח. צרכי חוק טרף בחלקך אפסניון לא תקפץ את ידך מאחיך האביון הוא, אנא עוררה, סליח' ער"ה. מי יודע סוד מפעלותיך בעשותך לגוף צרכי פעולותיו ונתת לו עינים לראות אותותיך ואזנים לשמוע נוראותיך רשב"ג, כתר מלכות. ולך אקוה כל ימי חיי, מעוז ומקוה וצור מאויי, ואתה תצוה לצרכי דיי ר"י הלוי, אערך שבחי, דיואן ג 146. אסור (בשבת) מצא חפץ מעשות דרכים, גם מלדבר בו דברי צרכים דברי סחורה אף דברי מלכים ראב"ע, כי אשמרה, זמירות שבת. ראשית היות יסודך צורך ותכספי אלי פועל ולעשות כל צורך לך נתכנו כלי הוא, אמרו בני, איגר 198. תענית צבור קבעו תבוע צרכים מאיר, תענית צבור, סליח' לחמישי. ליום מרגוע דוחה מילה ומציצה וצרכיה ובבראשית כלולה ר' אליעזר הלוי, אל תפר, שלמונית למילה. אווי צרכימו מרבים ודעתם קצרה, להפק זממם ידך לא קצרה אליה בן שמעיה, אלהי בושתי, סליח' ב עשי"ת. ענה נא עתרת קוראי עצרה, פוגעים בעת צרכימו בדעת קצרה יוסף, ישמעני אלהים, מחז' איטל' ב, רג:. — ואמר המשורר: ואל תרבה לדבר כי לצרכך וישר מהלכך ודרכך רב האי גאון, לקוטי קדמונים, 63. נאם אזן לעין החרש נא, ומה תוכל ולך צרך לאורים ולא תראה לבד מה יש לנכח ראב"ע, חדשים מעשי אל, כהנא א, 61. וזאת יצאה מאל נדבה בלי צרך, אבל כי להודיע לאדם גבורותיו הוא, בשם אל, שם שם, 197. ולא נצטידה חכמה ויראה לצורך הנסיעה הגמורה עמנו', מחב' ח, 61. — °סִפֵּק את הַצֹּרֶךְ, את הַצְּרָכִים, נתן כל מה שנחוץ: אלו שקע צרינו בתוכו (בתוך ים סוף) ולא ספק צרכנו במדבר ארבעים שנה דינו כמה מעלות טובות, הגדה של פסח. — ואמר הפיטן: וינחם לבטח וים כסה פורכם, רגלם המדברה וארבעים ספק צרכם שלמה הבבלי אחשבה, זולת שבת בראשית. — °מִצֹּרֶךְ התורה, מִצֹּרֶךְ העולם: ומכאן אתה למד שהחכמות האלה מצורך התורה הן וראויות ללמוד וללמד וכו' והמתעסק בהן אינו מתעסק בדבר ריק אלא בדבר שהוא מצורך העולם והמצות. ואני רואה חכמת המנין ואם שהיא מצורך העולם ומועילה בעסקיו ובעסק מצות רבות אינה קשה להבין ראב"ח הנשיא, חבור המשיכה והתשבורת, הקד', 2. — ואמר המליץ: מאחרים זמן שמע ותפלה ומקדימים עשיית צרכים ר"א צויפל, שיר בהקד' שלום על ישראל חלק ב. — ונוהג גם בדבור: מן הצֹּרֶךְ, אין מן הצֹּרֶךְ.