*, פ"י, — צָרַךְ לפלוני דבר או לדבר1 היה טעון דבר, צָרִיךְ לדבר, bedürfen; manquer; to want, need, וצרך לעשות דבר, היה חיב לעשות את הדבר וכדו', müssen; être obligé; to be obliged: ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן וכו' צרכו2 לסמוך סומכין מן הראשונה (משנה בירוש' סנה' ד ד). למה הוא פורש ובוכה מפני שצריך להשביעו ולמה הן פורשין ובוכין מפני שצרכו להשביעו3 (תוספת' יוה"כ א ח). מלאכות שהאשה עושה לבעלה, שבעה גופי מלאכות מנו, והשאר לא צרכו להימנות4 (שם כתוב' ה ד). המינין הללו ע"י שיש כיוצא בהן בארץ ישראל צרכו חכמים ליתן להן סימן (ירוש' דמאי ב א). צרך לך צחק לך הפליג עליך5 (ר' הושעיה, שם עירוב' ה א). מי גרם לכך לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון שהיו יושבין אצלכם (הלל, שם פסח' ו א). משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים (שם הורי' ג ז). עשר נודות נפוחות ומונחות בטרקלין, צרך6 המלך למקומן, מה הוא עושה, מתירן ומוציא רוחן וצולקן7 בזויות (מד"ר בראש' ה, הוצ' תיאודור). שלא צרכו לצאת כבני אדם (תנחו' בובר, שלח, הוספה ג, עד אנה ינאצוני). — ובסהמ"א: כאן היו שבע רועות והריבו עמהן הרועים עד שצרכו למשה להושיען (מדה"ג שמות ב יז, הופמן, 18). מפני שיש בבן מה שאין בבת ובבת מה שאין בבן, צרך לומר בבן וצרך לומר בבת8 (שם כ י, 225). ואילו היתה חלוקתן היצרכו שני גיטין או לא יצרכו גט כל עיקר היינו אומרים זו חלוקת אביי ורבא (בשם רסע"ג, תשו' הגאו' שערי צדק ג יב). ומה צרכנו אל זאת התחבולה בהשארות הנפש אחר כלות הגוף (ר"י א"ת, כוזרי ה יד). כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם וכו' היה צריך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן וכו' (רמב"ם, יסודי התורה ח א). אם נחלקו הסנהדרין והוצרכו לסמוך אחד וכו' וכן אם צרכו לסמוך שני או שלישי (הוא, סנהדרין א ח). — °וצָרַךְ בדבר: ובשאלות הראשונות הביאו ראיה מאותה דעבודה זרה וכו' אבל לא צרכנו בכך (ערוך ערך בסס).

— נִפע', *נִצְרַךְ, — כמו קל, היה צָרִיךְ: מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לר"ה ומצאו חסיד אחד, אמר לו, ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך, ליגלג עליו, לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים (ב"ק נ:). פעם אחת נצרכו9 להם אנשי לודיקה בשמן (מנח' פה:). לכך נצרך הכתוב לומר דברי ירמיהו (פסיק' ר"כ, דברי ירמיהו, בובר, קיא.). — נִצְרְכָה התורה, ההלכה, וכדו', היתה  צריכה לומר דבר זה, דין זה: לשני קטנים נצרכה, שאם היה קטן עושין אותו ספק, ספק עושין אותו ודאי (בשם ריב"ל, ירוש' ברכ' ז ב). למידת הדין נצרכה10 (ר' חייא בר אדא, שם פאה ה ג). למי נצרכה, לר' מאיר (שם כתוב' ו א). הלכה נצרכה לי ונכנסתי לשאול עליה (שמואל הקטן, שם סנה' א ב). לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרה"ר (ר' יוחנן, שבת ז:). לא נצרכה אלא למוסרן לאוליירין לבו ביום (ר' חייא, ביצ' לב.). לא נצרכה אלא לזקן ואינו לפי כבודו (ב"מ ל:). — נִצְרְכָה השעה לפלוני או לדבר, היה באותה שעה צֹרך בפלוני או בדבר: לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן (תוספת' עדי' א ד). — ונִצְרַךְ האדם לנקביו, היה צָרִיךְ לעשות צרכיו: הנצרך לנקביו אל יתפלל, ואם התפלל תפלתו תועבה (ת"ר, ברכ' כג.). הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גב אפרו וזו היא תחילת רוח זוהמא (שבת פב.). שהיו (דניאל וחבריו) אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידין על עצמן בשעה שנצרכין לנקביהן מפני אימת מלכות (ר' חמא בר' חנינא, סנה' צג:). באו למדבר והאכלתי להם מן מ' שנה ולא נצרך אחד מהם לנקביו אותן מ' שנה אלא שאכלו את המן והוא נעשה להם בשר (מד"ר במד' טז). — וְנִצְרַךְ לְהִפָּנוֹת, ובקצור נִצְרַךְ, במשמ' זו: לפי שאותו רשע משבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא  נצרך תפוש אותו (שם שמות ט). לא היו נצרכין להפנות כדרך בני אדם, ולמה כן, אלא אמר האלהים יהיו בני נצרכין להפנות והיאך הכתבתי עליהן שהם אלהים שנא' אני אמרתי אלהים אתם, אלא כשם שאין המלאכים צריכין לדבר זה, אף הם לא יצרכו לדבר זה עוד, ד"א האומות אוכלין ונצרכין והיאך אני נותן הפרש בין בני לבין האומות, לפיכך לא היו נצרכין (שם במד' ז). — ובסהמ"א: לא ימיש, וכי מי נצרך לעמוד ענן, וכי מי נצרך לעמוד אש, אלא ליתן הפרש לזבים ולזבות ונדות וליולדות שהיו ביניהן (מדה"ג שמות יג כב, הופמן, 134). היה לו אלוה של זהב, נצרך לו עשאו שלכסף, נצרך לו עשאו שלנחשת, נצרך לו עשאו שלברזל (ר' אליעזר, שם דבר' ה ז, הסגלה, 55). — ואמר הפיטן: בטרם כל יצור היית, לבדך מאומה לא נצרכת (שיר היחוד יום ג). כי היית לפני הכל ואז באין כל לא נצרכת כל (שם יום ה). — ובינ', נִצְרַךְ, במשמ' עני ואביון: כל כך עני ונצרך (ר"א ביבאגו, דרך אמונה, נה.).

— הִפע', *הִצְרִיךְ, — הִצְרִיךְ את פלוני לדבר או לאדם או למעשה, גרם לו להיות צָרִיךְ לדבר או לאדם או למעשה, חִיֵּב אותו, הזקיק אותו, הכריחו,  nötigen, zwingen; obliger, forcer; to oblige, force:  הנוער משנתו צריך לומר בא"י מחיה המתים וכו' יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן לי לב טוב וכו' ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם וכו' (דבית רבי ינאי, ירוש' ברכ' ד ב). הרי שאין לו (לאכל) מה לוכל, ביום הראשון ובשני אינו עושה מלאכה, בשלישי הוא עושה בצינעה, אבל אמרו תבוא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך (שם מו"ק ג ה). פעם א' הלך רבי למקום אחד ומצא נדבך של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהן למחר ולא הצריכן רבי למעשה (ר' חנינא, שבת קכה:). ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה (אבא חלקיה, תענ' כג:). שמא יהא ולד בן קיימא ונמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה (יבמ' מא:). מעשה בשפחה של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא עצם בין שיניה והצריכה11 רבי טבילה אחרת (ר' יצחק, קידוש' כה.). חייך שאני מצריכך לבא אצל כהן, שנאמר והובא אל אהרן הכהן (מד"ר ויקר' טו). — ובסהמ"א: ולא הצרכנו עצמינו לבוא לתוכחת כבר מנהג אבותינו בידינו (קטעי בן מאיר, JQR NS V, עמ' 547). בעומד במחנה שכינה ומצריכו לצאת ממנה (רש"י, פסח' סח., ד"ה אלא אימא הכי). ואין חוששין שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני (הוא, גיט' עג:, ד"ה ואין חוששין). שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני (הוא, שם פט:, ד"ה עיינו ביה). מעשה בא לפני, באשה שנתקדשה בפרוטה והצריך להיות שוה אחד משמנה באיסר (הוא, קידוש' יב., ד"ה שיער). שלא הצריכוהו לכך (הוא, שם יז:, ד"ה אין רוח). וחכמת השיעור כמו כן הענינים המצריכים אליה רבים כענינים המצריכים לחכמת המנין בעסקי העולם הזה והמצות רבות מן התורה (ראב"ח, הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת, הקד', 2). הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתים מעלות וחמשים חלקים וארבעים שניות וכו' ממאה מעלות ועשרים חלקים ושלשים שניות וכו' (רמב"ם, קדוש החדש יא יב). כי כל אדם שיבקש שיהיה לו יתרון על אנשי מעלה מהמעלות יצריכהו יתרונו להתרחק מהם עד אשר תתנשא מעלתו להשתתף עם אנשי מעלה אשר על מעלתו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, 18). ויש גבורה בהמית תצריך האדם לקנות התענוגים ולהיות שטוף באכילה ושתיה (הוא, המבקש, כה). ולא היה שום אדם מכיר עצלותה הואיל שלא הצריכה לעשות שום דבר בעצמה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 341). והמדות האלהיות הפועלות אשר יסופר בהם הבורא ית' אפשר שישתתף בספורם עם קצת ברואיו והתירו חכמים לספר אותם בהם מפני הדוחק המצריך אותני להודיעו ולעמוד על מציאותו (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה א). — °ובמשמ' הוכיח את הצֹרך בדבר, הראה שהדבר הכרחי: וזה אין מצריך אל סבות אמצעיות (ר"י א"ת, כוזרי ה כ). — °ובמשמ' יחס צֹרך לפלוני: והואיל והצריכו המאכל שמא יצריכהו אל המשגל ואז יהיה בדבר דבה גדולה (עולם קטן לר"י אבן צדיק, הוצ' הורוויץ, 47).

— הָפע', *הָצְרַךְ, הוצרך, — כמו קל: ולמה הוצרכו לכך, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודמו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד (יומא ג ב). כל עצמינו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד, שבכל המקום העור מהלך אחר הבשר (רבי, ספרא ויס, צו פרק ט). הוצרך הכתוב לומר עברי  והוצרך לומר עברייה (ספרי דבר' קיח). מעולם לא הוצרך אדם לכך (למזון) (יומא סז.). ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי (שמואל הקטן, סנה' יא.). לפיכך הוצרך הכתוב לומר ותגנוב רחל וכו' (מד"ר בראש' עד). — והָצְרַךְ דבר לפלוני, היה דרוש ונחוץ לו: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת (ת"ר, שבת קכז:). ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיה לכלי שרת (ר' אבהו, כתוב' קו:). תמידין שלא הוצרכו לציבור לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים, לדברי חכמים נפדין תמימים (ר' יוחנן, שבוע' יא:). אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון, למה הוצרך כאן אלעזר, אלא בא הכתוב וכו' (מדר' תהל' א). — הָצְרַךְ לנקביו, כמו נִצְרַךְ לנקביו: ותתחלחל המלכה וכו' שהוצרכה לנקביה (רבי ירמיה, מגי' טו.). — ובסהמ"א: לא תאמר הלכה בר' מאיר בגזרותיו אלא משהוצרכה לנו אצל מעוברת חבירו ומינקת חבירו שנשאת לכהן (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 101). וכי מאחר שדרשו חכמים אלפים אמה מן המקרא הזה, אל יצא איש ממקומו למה הוצרכו חכמים, לארבע אמות אלו הוצרכו (והזהיר, בשלח, י.). ולא הוצרכתי לברר כל העיקרין הללו אלא כדי להסיר השיבוש שנמצא בפרשת ואתחנן דר' שמו' גאו' (גנזי מצרים, הלכות ס"ת, י"ג). לפי שנאמר כי ימצא איש וכו' ולפי שנאמר כאן וגונב איש וכו' לכך   הוצרכו שניהם מה שחסר זה גלה זה (רש"י, שמות כא יו). י"ג דברים האמורים בענין כלם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה (הוא, שם כה ב). והוצרכו לו (לשמן) בשמים (הוא, שם שם ו). לכך הוצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו (הוא, שם כח כה). לכך הוצרך מקרא זה (הוא, שם כט לו). כי הנה העברים הוצרכו כאשר התחברו שני שואין מתנועעים להניח השני והניעו גם הראשון וכו' (ראב"ע, צחות, א:). ואחר שהדבר כן הוצרכו רז"ל לומר וכו' (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 105). ולפי' הוצרכה מגלת רות באחרונה לומר אלה תולדות פרץ (שם שם 112). וכאשר הוצרכנו לזכור התנועות, הוצרכנו ג"כ לומר שמהן נפשיות ומהן טבעיות (אמו"ר לראב"ד א, 3). — °אני מֻצְרָךְ במשמ' אני מֻכרח: אחר זה אמר שמעון לראובן גיסו, עתה השלחן ערוך לפניך עשה עתה לבדך ותחזור לשם כי אני מוצרך לחזור לעסקי (עמנואל חי ריקי, אדרת אליהו שו"ת יב). — °וכמו נִצְרַךְ, אביון: הנדיבות וכו' הוא תת משלו בשיעור ראוי אל הזולת מן הראוים ומוצרכים כי הנתינה למי שאין לו צורך הוא להשליך טפת מים בים (רי"א מודינה, צמח צדיק יד). — ועי קל.

— הִתפ', *הִצְטָרֵךְ, נִצְטָרֵךְ: — כמו קל, היה צריך: וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך12 לבריות (פאה ח ט). כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות (ירוש' ברכ' ט ג). יהי רצון מלפניך ה' אלהינו וכו' ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו (תפלת כהן גדול, שם יומא ה ג). כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום (ר' יוחנן ור' אלעזר, ברכ' ו.). עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות (ר' עקיבא, שבת קיח.). אין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטרך לבריות ואין הבריות מרחמות עליו (ר' יוסי, תענ' כב:). המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות (כתוב' נ.). אמר לו הקב"ה (לנח) קבלוֹ (את העורב) שעתיד העולם להצטרך לו (בשם רב אבא בר כהנא, מד"ר בראש' לג). ויתן לך אלהותו, אימתי, לכשתצטרך לה (רב אחא, שם שם סו). — ובסהמ"א: שאלו מה' מטר, אם תצטרכו (רש"י, זכר' י א). לא יצטרכו לסחור (הוא, שם יד כא). כי מדעו מספיק משיצטרך אל יכולת וחפץ (ר"י א"ת, כוזרי ה יח). שאם יהיה צריך יצטרך בתחלה למי שיבראהו (עולם קטן לר"י אבן צדיק , 52). ואם בראו העת שהצטרך אליו ולא בראו קודם לכן, זה יורה על חלישות ממנו קודם לכן (שם שם). — °ובמשמ' היה נחוץ ודרוש: שיהיה דר במדינה עם קבוץ רב מן האנשים כדי שיוכל למצוא המצטרך לו לצורך היותו והתקיימו (ר"י אלבו, עקרים א ה). — ואמר הפיטן: נועצו לב ונוסדו מזמות, אם נצטרך לטפי מימות נעלה לרקיע ונכנו בקרדמות (ר' שמעון בר יצחק, אמרו לאלהים אדירים, קרוב' ז פסח)