*, ש"נ, — כִּפָּה, גג מְקֻמָּר שבראש בנין1, Kuppel; coupole: cupla: מזוזה שעשאה שתים ושלש ואחת כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה2 (ר' יוחנן, מנח' לא:). — ובסהמ"א: הרקיע עשוי כקובה3 רחבה כאהל ארכה כמשכן ברייתא דשמואל הקטן, פרק א). התלולה, איזו היא זו שעומדת כחצי התלויה כתל או כקובה ובלבד שתהא שוה (משנת המדות ה, 47). וממעל לכלי העליוני ישימו על ראשו מכסה בקובה ראשו מצוק ותחתיו רחב (יהודה הדסי, אשכל הכפר שעז). ואם היה במדידת הקובה עם חלל התיבה אמה על אמה ברום שלש הנה היא לא תטמא ואמר איך נדע מדת זאת הקובה (פרוש המשנה לרמב"ם, כלים יח ב). ונקליטי המטה , הן שתי נצבים על שתי קצוות המטה ישליכו עליהן הסדין בעת השינה ויהיה על המטה כמו קובה כדי שלא יכנסו הזבובים בעת שישן בתוכו (שם שם). הקובה שנהגו לעשות בארץ ישראל על הקברים (אוהב משפט על איוב, קיט). — °ובמשמ' סוכך על הראש מפני השמש וכדו': ואכנס בדוחק לראות ראש המסבה והנה איש זקן יושב על ראשו קובה להגן עליו מהשמש (ר"ז אלצ'אהרי, ספר המוסר, מחל' לב). ובנטות השמש הסיר הקובה מעל ראשו (שם שם). — ואמר הפיטן ושם קבה במסבה ותלה בתוכה אדמה (ר"י הלוי, יחו לשון, אופן שבת בין יוה"כ וסכות). דוק מתח כמין קובה היות סובב בלי עקבה (שיר יחודש, פיוט לקדיש, קונטרס הפיוטים פח, 51).