1 [יש שגזרו קֳבָתָהּ מן קֵבָה, כגון ריב"ג ואולי אף אונקלוס המתרגם למעהא, ואינו נראה, היות וקשה להניח ששמשה מלה זו בתקופת המקרא כשם לאבר מאברי האדם, וכן אין קִבַה قبة בערב' אלא כיס המְסוֹ (Labmagen) של הבהמה המעלה גרה בלבד. ואמנם אפשר שהנקוד מתכון לפרוש זה, אף שאינו מסתבר מצד הענין (עי' לקמן). בדרשות חז"ל נדרשה המלה כלשון ב. קֵבָה, נְקִיבָה במשמ' אבר הנקבה (עי' ב. קֵבָה), וכן תרגום השבעים: διὰ τῆς μήτϱας αντῆς, כלו' דרך רחמה. ומן החדשים יש שרואים כאן כפילות, או באור נוסף של אל הַקֻּבָּה הקודם באותו פסוק, כאלו לומר לך: אל הקבה של מי, שלו או שלה? תאמר אל קֳבָתָהּ שלה. כי בהבנה פשוטה אין להניח כי דקר פינחס את האיש ואת האשה בזה על זו דוקה, בדקירה אחת, כדרשת חז"ל, ועל כן המלים אל קבתה מיֻתרות הן במקומן, ועי' א. קֻבָּה, הערה.]