קִבָּה

* 1, ש"נ, —  שה"פ מן א. קָבַב: מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברין וכו' ואין קבה2 אלא קללה (רבי שמעון חסידא, סנה' צב.).



1 [עי' בהערה הבאה.]

2 [נ"א קב, קוב (וכן בסוטה מא:), עי' ד"ס. ובילק' שמע' משלי תתקמז: ואין יקבוהו אלא קללה.]

ערכים קשורים