°, ש"נ, —  א) קַבָּלַת ידיעת הסוד של השם המפורש1: וכל רבותינו ואבותינו אומרים להזכיר שם המפורש בבבל, וכשמזכירין אין אומרים אלא אעתק, כי מועתק הוא בקריאתו בהגיונו ומסור מאחד לאחד, וכו', והשם האחר הגדול שהוא בן שבעים ושתים אותיות הוא לקוח משלשה מקראות שבתורה, ואין אותיותיו ידועות, וזה בן מ"ב אותיות אע"פ שאותיותיו ידועות אינו מסור בהגיונו וקריאתו בקבלה וכו' (אוצר הגאונים, חגיגה,22-23). ואמר רבינו האיי אנא השם ולא אנא בשם, ולאו בלשון הזה היה אומרו כהן גדול אלא אומרו אנא השם שם המפורש בן ארבעים ושתים אותיות ועדין מצוי הוא בישיבה בקבלה וידוע לחכמים (שם יומא, 18-19). עשרה פעמים היה מזכיר כהן גדול את השם ביום הכפורים וכו' והיה מזכיר בפי' שם בן כ"ב אותיות והיה מסדר2 בקבלה לראש הישיבה וכנגדם הי' אומר וידויים עשרה וכו' (שם שם, 21). — ב) חכמת הַקַּבָּלָה, תורת הַקַּבָּלָה, חכמת הסוד האלהי3 Kabbala; cabale; -a: אין דעתי זולתי לרוץ אורח להכנס בארחות התורה ומהללה כפי החכמה בסודות דרך הקבלה (ר"מ די ליאון, הנפש החכמה, הקד'). (תהו) יש מחכמי הקבלה מפרשים קו ירוק וכו' (הריקנטי ע"פ אבן יקרה, בראשית, והארץ). וכשהאדם קורח אותן הוא מקצר המעיינות העליונות, ונקראים לבעלי הקבלה עולמות התלויין באדם העליון (שם ב, מט.). ואמרו בעלי הקבלה למה אומרים ישמחו השמים ותגל הארץ במוצאי שבת, לפי שהשבת זכר לשני עולמים וכו' (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, 182). וכן ידוע לבעלי הקבלה כי מחשבת האדם היא מקור הנפש השכלית שנמשכה מן העליונים וכו' (שם ד, 105). — ובעבור זה רצה השם יתברך שתנתן התורה על יד משה בפרסום גדול ורבוי עצום מששים רבוא שלפי דעת חכמי הקבלה המספר הזה כולל לכל הפרצופים (ר"י אלבו, עקרים א כ). לפי שחכמי הקבלה ייחסו כל יום מימי בראשית אל עלול אחד מן הז' שכלים האחרונים ויקראו העלולים ספירות וכו' (שם ב יא). ולפי דברי קצת חכמי הקבלה שאמרו שספירת יסוד נקרא' שבת וכו' (שם שם). שבעלי הקבלה האמינו היות ד' יסודות רמוזים בגגת"מ (רמ"ע מפאנו, עסיס רמונים ב א, ה:). וחכמת הקבלה יושג למבינים הבאים בשערי ה', כי להיותה במסוה ההעלם כסויה לא באו רבים עד תכונתה (ר"א אירירי, שער השמים ח). ופשוט ומפורסם המשל בין קדמונינו הקבלה מעיל הפתאים (רי"א מודינה, ארי נוהם א ב). והנה הקורא יבין שרצוני לדבר על חכמת הנסתר הנקראה קבלה כפי המתיחסים אותם אליה לשם הזה מאז שהתחילה הקבלה להראות בראש חוצות (שם, פרק האחרון). ולכן האיש שנגלו אליו הסודות האלהיות על בוריים זהו הנקרא מקובל, לפי שקבל ענין זה ממי שקדמו או מאור השפע האלהי ומה שקבל הוא הנקרא חכמת הקבלה (אברהם בן יצחק, נוה שלום ה ה , סו:). אמר החוקר וכו' הנה קריתי ושמעתי איזה ענינים מהקבלה שלכם והנה כמו זר נחשבים בעיני וכו' (רמח"ל, חוקר ומקובל, 1). שכל מה שיוכל האיש להשיג בחקירה לאפס ותהו נחשבת למה שיוכל האיש להשיג ע"י קבלה האמיתית (שם שם). אמר המקובל, דע שכל ענין חכמת הקבלה אינו אלא לברר משפטו ית"ש ושהוא אחד בתכלית היחוד האמיתית ואין בו שנוי ולא א' ממקרה הגוף ח"ו (שם, 5). דע שחכמת הקבלה בא להורות אותנו מחכמה ונפש תמים דעים סדר חוקת הנהגה איך ית"ש מסב ומנהיג את עולמו בגודל שלימות חכמתו (שם, 6). ודאי אי אפשר שיטעו בזה חכמים גדולים שמהם הקבלה נובעת לנו (שם, 7). שיש יתרון לחכמת הקבלה על כל שאר החכמות כיתרון האור מן החשך (שם, 20). הודיעני החילוק שיש ביניהם, בין קבלת הרמב"ן ובין קבלת האר"י ז"ל (שם, 47). ואלה הם שתי הקבלות, הרמב"ן ז"ל לא פירש אלא בדרך כלל עשר ספירות ותולדותיהם הנולדת מהן אך לא הדרך איך שמהם מולידות הדברים וכו' אך האר"י ז"ל פירש לנו ידיעה יותר ברורה וכו' (שם, 47-48). — ואמר המשורר: ותתכוין ותתקדש בדעות עולזות, בקבלה וסוד תפתה, תהא חן נגמלי (ר"ש שבזי, ביום שבת, שירי תימן, 160). — קַבָּלָה מַעֲשִׂית: והיה אדם גדול בתורה ובחכמת הקבלה והיה משתמש בקבלה מעשית בעת שהעולם צריך לו (לקוטים מדברי יוסף סמברי, ברלינר, 67). שמעתי מפי רב אחד שמסורת בידו שהרב היה יודע קבלה מעשית ופעם אחת היו ישראל בצרה גדולה וגזרת שמד והפליא לעשות פעולה גדולה ומלט את העיר בחכמתו (רחיד"א, ככר לאדן, רב:). — קַבָּלָה עִיּוּנִית: אין להקשות ממשנת אין דורשין דכבר קדמוני רבנן ונמוקם עמם דלאו בקבלה עיונית אתמר והם ודבריהם אמת (הקדמת המגיה ס' הזוהר ד' מנטובה). — קַבָּלָה פְּנִימִית: וזהו סוד איש ואשה בסוד דרכי הקבלה הפנימית (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, 91).