ג. קֹבֶל
°, ש"ז, — כמו קְבָלָה, קְבִילָה, תלונה: כל הוי שבקרא לשון קובל1 וקינה (רש"י, ישע' א ד). ענה בדרך כחי, חוזר לקבלו2 הראשון כי נשאתני ותשליכני ימי כצל נטוי, ענה בדרך אויבי כחי (הוא, תהל' קב כד). כל חבל לשון צער וקבל הוא כלומר הפסד בא לעולם ויש לקבול על שמש וכו' (הוא, סנה' נט:, ד"ה חבל).
1 [בהוצ' מאהרשען: קובלן.]
2 [בהוצ' מאהרשען: לקובלנו.]