ב. קֹבֶל

רק בסמ' קֳבָל, — מלת הטעם, כמו נֶגֶד, לִפְנֵי, לְנֹכַח1,  vor, gegenüber; devant, vis-à-vis de. before; opposite: ויקשר עליו שלם בן יבש ויכהו קֳבָל-עם2 וימיתהו וימלך תחתיו (מ"ב יה י). — ובסהמ"א: לכת לסטים שהיו אורבים בדרכים לגזול ולהרוג לבני אדם ומפרישים מהם אחד שיודע להסית לבני אדם ולשונו רך, מה עביד, מקדים והולך לקבלם ונעשה כעבד לפניהם עד שמאמינים הטפשים בו וכו' (זוהר, מדרש הנעלם וירא, קיא:). — ואמר הפיטן: קבל מרומו יום ביומו כן יברכו שם כבודו (יעקב, ידועי שם, אופן ז פסח).



1 [כך, כמו קֳבֵל בארמ', הובנה המלה בפרשנות העברית, וזאת כנראה גם כוונת הנקוד. ואולם השבעים תרגמו כאלו בְיִבְלְעָם (השוה יהוש' יז יא; שפט' א כז; מ"ב ט כז), אולי בצדק, הואיל ואין קֳבָל או קֳבֵל זה במקום אחר בעבר' שבמקרא ובכתבות.]

2 [ס"א מלה חדא: קָבָלְעָם, עי' גינצבורג, וס"א קֶֽבֶל , הקוף בקמץ ובמתג.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים